שיעור 32. שיר השירים, פרק ו, י-יב

י מִי־זֹ֥את הַנִּשְׁקָפָ֖ה כְּמוֹ־שָׁ֑חַר יָפָ֣ה כַלְּבָנָ֗ה בָּרָה֙ כַּֽחַמָּ֔ה אֲיֻמָּ֖ה כַּנִּדְגָּלֽוֹת׃ יא אֶל־גִּנַּ֤ת אֱגוֹז֙ יָרַ֔דְתִּי לִרְא֖וֹת בְּאִבֵּ֣י הַנָּ֑חַל לִרְאוֹת֙ הֲפָֽרְחָ֣ה הַגֶּ֔פֶן הֵנֵ֖צוּ הָֽרִמֹּנִֽים׃ יב לֹ֣א יָדַ֔עְתִּי נַפְשִׁ֣י שָׂמַ֔תְנִי מַרְכְּב֖וֹת עַמִּ֥י נָדִֽיב׃

(י) עתה כבר הרגישו כוחות הגוף בנפש שלמה הנפרדת מהם, ושואלים, מִי זֹאת הַנִּשְׁקָפָה מבין חלונות הגוף, בעודה נפרדת מהגוף ובאה לצאת ממנו, כְּמוֹ שָׁחַר, שהוא הגבול בין היום ללילה, כך היא עתה בגבול שבין החיים בעולם הזה לבין החיים הנצחיים. ובשחר ניתן לראות גם את השמש וגם את הירח, כי הנשמה בעודה בגוף אינה מאירה באור עצמי, אלא היא מקבלת את אור ה' המשתקף בה, בדומה לירח המואר רק מכח קרני השמש, אך לאחר שתיפרד הנשמה מהגוף הרי היא חוזרת לכוחה הראשון, להיות נפש אלהית המאירה באור עצמי, בדומה לשמש, ואמנם באותו זמן שהוא 'כמו שחר', במעבר שבין העולמות, הרי היא גם יָפָה כַלְּבָנָה בהחזירה את קרני אור ה' הנראות בה, וגם בָּרָה כַּחַמָּה כי אז מתחילים להפציע קרני אוֹרָהּ העצמי, אֲיֻמָּה כַּנִּדְגָּלוֹת – הרי היא מוקפת אלפי רבבות כוכבים, שהם המון האורות הרוחניים של הנפש, פירות לימוד התורה ומעשיה הטובים.

(יא) משיבה הנפש אל כוחות הגוף, אֶל גִּנַּת אֱגוֹז יָרַדְתִּי, כי החומר בכללותו, וכן גוף האדם, נמשל לאגוז (המוקף בארבע קליפות), כך אני ירדתי שוב אל הגוף לעשות חשבון ולראות מה פעלתי בהיותי בו, בימי חיי, לִרְאוֹת בְּאִבֵּי הַנָּחַל – מה הצמיחה הנפש בחייה, כדרך שהנחל מצמיח את גדותיו, לִרְאוֹת הֲפָרְחָה הַגֶּפֶן, שזהו רמז לעיון ולמושכלות, שֶׁפִּרְיָם הוא היין הרוחני, היא ההשגה האלהית, הֵנֵצוּ הָרִמֹּנִים, שזהו רמז לקיום המצוות.

(יב) ובעודי מחשבת חשבונות נפשי, לראות מה העליתי בעבודתי ליטול עימי לעולם הבא, לֹא יָדַעְתִּי עוד דבר, כי הגיע רגע הגויעה, והפסיקה לחשוב חשבונותיה, כי נַפְשִׁי – ה', שהוא רוחי ונפשי, שָׂמַתְנִי מַרְכְּבוֹת – שם אותי כמרכבת אש לעלות בסערה השמימה, להאסף אל עַמִּי נָדִיב – אל הצדיקים אשר בעולם הנשמות.