ד כִּ֣י כֹ֤ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֔ה מִצְרַ֛יִם יָֽרַד־עַמִּ֥י בָרִֽאשֹׁנָ֖ה לָג֣וּר שָׁ֑ם וְאַשּׁ֖וּר בְּאֶ֥פֶס עֲשָׁקֽוֹ׃ ה וְעַתָּ֤ה מַה־לִּי־פֹה֙ נְאֻם־ה֔' כִּֽי־לֻקַּ֥ח עַמִּ֖י חִנָּ֑ם מֹֽשְׁלָ֤ו יְהֵילִ֨ילוּ֙ נְאֻם־ה֔' וְתָמִ֥יד כָּל־הַיּ֖וֹם שְׁמִ֥י מִנֹּאָֽץ׃ ו לָכֵ֛ן יֵדַ֥ע עַמִּ֖י שְׁמִ֑י לָכֵן֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא כִּֽי־אֲנִי־ה֥וּא הַֽמְדַבֵּ֖ר הִנֵּֽנִי׃
֍֍֍
(ד) כִּי כֹה אָמַר אֲדֹנָי אֶלֹהִים, מִצְרַיִם יָרַד עַמִּי בָרִאשֹׁנָה לָגוּר שָׁם – הרי המצריים לא הגלו את ישראל מארצם, אלא להיפך, ישראל ירדו מעצמם לארץ מצרים, ולכן לא היה זה עוול גדול כל כך כאשר השתעבדו בהם, וְאַשּׁוּר, שאמנם עשה עוול גדול בכך שבא על ישראל למלחמה והגלה את עשרת השבטים ממקומם, הרי בְּאֶפֶס עֲשָׁקוֹ – עשה זאת ללא כל רווח או תועלת, ולא היתה לו הנאה מגלות זו.
(ה) וְעַתָּה, מתנבא עתה הנביא על הגלות שהגלה טיטוס את ישראל בזמן בית המקדש השני, מַה לִּי פֹה – וכי באו ישראל בגבולכם כפי שהיה בזמן מצריים, נְאֻם ה', כִּי לֻקַּח עַמִּי חִנָּם מֹשְׁלָו יְהֵילִילוּ – הרי הגויים המושלים בו מתהללים שהם לוקחים את העם בחינם להיות להם לעבדים ושפחות, נְאֻם ה', ומלבד זאת, וְתָמִיד כָּל הַיּוֹם שְׁמִי מִנֹּאָץ, כי שם ה' מתחלל על ידי הגלות, כאשר אומרים הגויים על ישראל 'עם ה' אלה ומארצו יצאו'.
(ו) לָכֵן, כיון ששם ה' מחולל, יֵדַע עַמִּי שְׁמִי. לָכֵן, כיון שמושליו מתהללים בלקיחת ישראל לעבדים, ידע עמי בַּיּוֹם הַהוּא כִּי אֲנִי הוּא הַמְדַבֵּר לגואלם, הִנֵּנִי לקיים הבטחתי.
