יז מַֽחֲזִ֥יק בְּאָזְנֵי־כָ֑לֶב עֹבֵ֥ר מִ֝תְעַבֵּ֗ר עַל־רִ֥יב לֹּא־לֽוֹ׃ יח כְּֽ֭מִתְלַהְלֵהַּ הַיֹּרֶ֥ה זִקִּ֗ים חִצִּ֥ים וָמָֽוֶת׃ יט כֵּֽן־אִ֭ישׁ רִמָּ֣ה אֶת־רֵעֵ֑הוּ וְ֝אָמַ֗ר הֲֽלֹא־מְשַׂחֵ֥ק אָֽנִי׃

֍             ֍              ֍

(יז) מַחֲזִיק בְּאָזְנֵי כָלֶב עֹבֵר – הרואה כלב עובר ממקום למקום, ולא נבח עליו ולא עשה לו דבר, והוא אוחז מעצמו באוזני הכלב, הרי הוא גורם לכך שמעתה הכלב ינבח עליו וינשוך אותו, והוא זה שגרם את הדבר לעצמו, כך מִתְעַבֵּר עַל רִיב לֹּא לוֹ – הגורם לכעס וקצף בריב שאינו שייך אליו, ישיג על ידי זה דברי חרפה ובוז מבעלי הריב, והוא זה שגרם לעצמו את הדבר בכך שהתערב בדבר מעצמו.

(יח) כְּמִתְלַהְלֵהַּ – כמו המהתל בחבירו, הַיֹּרֶה בתחילה זִקִּים של אש השורפים את בגדי חבירו, ואחר כך יורה חִצִּים הפוצעים את גופו, וָמָוֶת – ולבסוף יורה בו חיצים משוחים בסם המוות, הממיתים אותו.

(יט) כֵּן אִישׁ אשר רִמָּה אֶת רֵעֵהוּ, שבתחילה מזיק את קניניו ורכושו, ואחר כך את גופו, ולבסוף את נפשו, וְאָמַר, הֲלֹא מְשַׂחֵק אָנִי.