כ בְּאֶ֣פֶס עֵ֭צִים תִּכְבֶּה־אֵ֑שׁ וּבְאֵ֥ין נִ֝רְגָּ֗ן יִשְׁתֹּ֥ק מָדֽוֹן׃ כא פֶּחָ֣ם לְ֭גֶֽחָלִים וְעֵצִ֣ים לְאֵ֑שׁ וְאִ֥ישׁ מִ֝דְיָנִ֗ים לְחַרְחַר־רִֽיב׃

֍             ֍              ֍

(כ) בְּאֶפֶס עֵצִים תִּכְבֶּה אֵשׁ, וּבְאֵין נִרְגָּן יִשְׁתֹּק מָדוֹן, כי המדון הוא דין המתעורר על דברים קטנים שאין כדאי לריב עבורם, ועל ידי הנרגן, המתלונן תמיד על כל דבר, מתעוררים מדנים בין איש לרעהו, אך כאשר לא יהיה אדם נרגן, ישתתק ויכלה המדון, כפי שבהעדר עצים לא תדלק אש.

(כא) פֶּחָם לְגֶחָלִים – כדי להבעיר את הגחלים די בניצוצות שיש בפחם, וְעֵצִים לְאֵשׁ – אבל כדי להבעיר את העצים יש צורך באש ממש, ואין די בפחם, וְאִישׁ מִדְיָנִים לְחַרְחַר רִיב – וכדי לחרחר ריב קטן די באיש מדנים.