יג וְכָל־בָּנַ֖יִךְ לִמּוּדֵ֣י ה֑' וְרַ֖ב שְׁל֥וֹם בָּנָֽיִךְ׃ יד בִּצְדָקָ֖ה תִּכּוֹנָ֑נִי רַֽחֲקִ֤י מֵעֹ֨שֶׁק֙ כִּי־לֹ֣א תִירָ֔אִי וּמִ֨מְּחִתָּ֔ה כִּ֥י לֹֽא־תִקְרַ֖ב אֵלָֽיִךְ׃ טו הֵ֣ן גּ֥וֹר יָג֛וּר אֶ֖פֶס מֵֽאוֹתִ֑י מִי־גָ֥ר אִתָּ֖ךְ עָלַ֥יִךְ יִפּֽוֹל׃
֍֍֍
(יג) ומלבד זאת, לא תהיה סיבה למחלוקת מחמת דעות כוזבות והשקפות מוטעות, כפי שהיה בזמן בית המקדש השני, שהיתה מחלוקת בין החכמים לבין הצדוקים והבייתוסים, כיון שלעתיד לבוא וְכָל בָּנַיִךְ יהיו לִמּוּדֵי ה', שיקבלו את הלימוד והאמונה מה', ולא תהיה מחלוקת בדברים אלו, ועל ידי זה, וְרַב שְׁלוֹם בָּנָיִךְ, כי יהיו כולם בשלום זה עם זה.
(יד) וגם לא ייראו באותו זמן מהאויבים החיצוניים, כי בִּצְדָקָה תִּכּוֹנָנִי – על ידי המעשים הטובים שבין אדם למקום, יהיה גמר הבנין של ציון, רַחֲקִי מֵעֹשֶׁק, והיינו מעבירות שבין אדם לחבירו, ועל ידי זה יינצלו מאויבים. בזכות ההנהגה הצדיקה בענינים שבין אדם לחבירו, דעי כִּי לֹא תִירָאִי מאויבים שיעשקו את ממונך. ובזכות המצוות שבין אדם למקום, וּמִמְּחִתָּה – ממי שבא להורגך לא תיראי, כִּי לֹא תִקְרַב אֵלָיִךְ.
(טו) הֵן גּוֹר יָגוּר – וכי יהיה מי שיתגרה בך מלחמה, אֶפֶס מֵאוֹתִי – ולא יהיה הדבר מאיתי, וכיון שכל דבר נעשה מעם ה', אם כן, מִי גָר אִתָּךְ – מי הוא שיערב ליבו להתגרות בך מלחמה להורגך, או מי הוא שעָלַיִךְ יִפּוֹל לשלול את ממונך, והלא כיון שלא נגזר הדבר מעם ה', לא יהיה מי שיוכל להזיק לך.
