ו טֽוֹב־רָ֭שׁ הוֹלֵ֣ךְ בְּתֻמּ֑וֹ מֵֽעִקֵּ֥שׁ דְּ֝רָכַ֗יִם וְה֣וּא עָשִֽׁיר׃ ז נוֹצֵ֣ר תּ֭וֹרָה בֵּ֣ן מֵבִ֑ין וְרֹעֶ֥ה זֽ֝וֹלְלִ֗ים יַכְלִ֥ים אָבִֽיו׃ ח מַרְבֶּ֣ה ה֭וֹנוֹ בְּנֶ֣שֶׁךְ וְתַרְבִּ֑ית לְחוֹנֵ֖ן דַּלִּ֣ים יִקְבְּצֶֽנּוּ׃

֍             ֍              ֍

(ו) לפני כל אדם יש שתי דרכים, האחת תחילתה קשה וסופה מישור, והשניה קלה בתחילתה אך מובילה לאבדון, ועל כך אומר, טוֹב רָשׁ הוֹלֵךְ בְּתֻמּוֹ – טוב הוא הרש, ההולך בתמימות, והגם שעתה הוא רש ועני, סופו שיגיע אל הדרך הטובה, מֵעִקֵּשׁ דְּרָכַיִם – ממי שֶׁמִבֵּין שתי הדרכים בוחר את הדרך העקומה והרעה, וְהוּא עָשִׁיר – הגם שהוא עשיר עתה, כי אף שתחילת הדרך הזו קלה, הרי סופה רעה, ויהיה רש [ויוסיף לפרש משל זה בפסוק ח'].

(ז) נוֹצֵר תּוֹרָה בֵּן מֵבִין – הבן המבין אינו זולל וסובא, כי הוא שומר את דרך התורה, והתורה חוסמת את תאוותיו, וְרֹעֶה – ואילו הבן המתחבר עם זוֹלְלִים, מחמת שהוא סר מדרכי התורה, יַכְלִים את אָבִיו שלא גידלו וחינכו כראוי.

(ח) ומפרש עתה את האמור לעיל (פסוק ו') שטוב הוא הרש ההולך בדרך ישרה, מהעשיר ההולך בדרך רעה, ואומר, עשיר המַרְבֶּה הוֹנוֹ בְּנֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית – הלואה בריבית, סופו שֶׁיֹאבַד ממנו כל הממון שקיבץ ואסף, כי רק תחילת דרכו בעושר, אך סופה בעניות, לְחוֹנֵן דַּלִּים יִקְבְּצֶנּוּ – וכאילו קיבץ את הממון כדי ליתנו לאותו אדם שהיה רש בתחילתו, והיה חונן דלים ומלוה להם ללא ריבית, והוא זה שיקבל את הממון הרב הזה, הרי שתחילת דרכו קשה, אך סופה מישור.