י כִּ֡י כַּֽאֲשֶׁ֣ר יֵרֵד֩ הַגֶּ֨שֶׁם וְהַשֶּׁ֜לֶג מִן־הַשָּׁמַ֗יִם וְשָׁ֨מָּה֙ לֹ֣א יָשׁ֔וּב כִּ֚י אִם־הִרְוָ֣ה אֶת־הָאָ֔רֶץ וְהֽוֹלִידָ֖הּ וְהִצְמִיחָ֑הּ וְנָ֤תַן זֶ֨רַע֙ לַזֹּרֵ֔עַ וְלֶ֖חֶם לָֽאֹכֵֽל׃ יא כֵּ֣ן יִֽהְיֶ֤ה דְבָרִי֙ אֲשֶׁ֣ר יֵצֵ֣א מִפִּ֔י לֹֽא־יָשׁ֥וּב אֵלַ֖י רֵיקָ֑ם כִּ֤י אִם־עָשָׂה֙ אֶת־אֲשֶׁ֣ר חָפַ֔צְתִּי וְהִצְלִ֖יחַ אֲשֶׁ֥ר שְׁלַחְתִּֽיו׃
֍֍֍
(י) עתה ממשיל להם הנביא משל, המסביר את שתי התשובות שהשיב לאותם שאינם מאמינים בכח התשובה, כִּי כַּאֲשֶׁר יֵרֵד הַגֶּשֶׁם וְהַשֶּׁלֶג מִן הַשָּׁמַיִם, לתועלת הארץ, וְשָׁמָּה לֹא יָשׁוּב – אין הגשם והשלג מחזירים איזו תועלת לשמים, אלא כל התועלת היא רק ליושבי הארץ, כִּי אִם הִרְוָה אֶת הָאָרֶץ, וְהוֹלִידָהּ וְהִצְמִיחָהּ, כך התורה והמצוות לא ניתנו כדי להועיל במשהו לה', שאינו צריך לכך כלל, אלא רק לתועלת בני האדם, ואם חטא האדם לא הזיק אלא לעצמו, ולכן כשיחזור בתשובה יקבלנו ה', ואין לו לתמוה כיצד יתקן את אשר קלקל, מאחר ולא היה הקלקול אלא בו עצמו. וכנגד הטענה האחרת משיב ואומר, הרי הגשם והשלג היורד מן השמים לא יתנו תועלת לכל בני האדם בשוה, אלא וְנָתַן זֶרַע רק לַזֹּרֵעַ, כי מי שלא זרע לא יצמיח לו הגשם מאומה, וְלֶחֶם יתן רק לָאֹכֵל – למי שמוכן לטרוח בהכנת המאכלים, על ידי דישה וטחינה וכדומה, וזו התשובה לשואלים כיצד יהיה שינוי במחשבת ה' עליהם על ידי שיחזרו בתשובה, כי באמת אין שינוי ברצון ה' כלל, אלא ה' משפיע בכל עת שפע קדושה וברכה על הכל, רק שהחוטא בחטאיו מקלקל לעצמו את האפשרות לקבל טובה, ומרחיק את עצמו מה', ומיד כשיחזור בתשובה יהיה מוכן לקבלת השפע היורד בתמידות, ונמצא שהשינוי אינו בהשפעת ה', אלא בהכנת האדם המקבל.
(יא) כֵּן יִהְיֶה דְבָרִי – הטוב והשפע אֲשֶׁר יֵצֵא מִפִּי, להינתן לבני האדם, לֹא יָשׁוּב אֵלַי רֵיקָם כִּי אִם כאשר עָשָׂה אותו אדם אֶת אֲשֶׁר חָפַצְתִּי, שקיים את התורה והמצוות והכין עצמו לקבלת השפע, וְהִצְלִיחַ אותו אדם לקיים את המצוות אֲשֶׁר שְׁלַחְתִּיו לעשות, שאז כביכול יחזור השליח להולכת השפע אל ה' כשהוא 'ריקם', לאחר שנתן את כל הטוב והשפע לאותו אדם (אבל אם אותו אדם לא עשה את רצון ה', ולא הוכן לקבלת השפע, אז לא יחזור השליח 'ריקם', אלא יחזור אל ה' עם כל הטוב והשפע ששלח עמו, מאחר ולא הוכן האדם לקבלו).
