שיעור 35, ספר דניאל, פרק ד, א-ד

א אֲנָ֣ה נְבֽוּכַדְנֶצַּ֗ר שְׁלֵ֤ה הֲוֵית֙ בְּבֵיתִ֔י וְרַעְנַ֖ן בְּהֵֽיכְלִֽי׃ ב חֵ֥לֶם חֲזֵ֖ית וִֽידַחֲלִנַּ֑נִי וְהַרְהֹרִין֙ עַֽל־מִשְׁכְּבִ֔י וְחֶזְוֵ֥י רֵאשִׁ֖י יְבַֽהֲלֻנַּֽנִי׃ ג וּמִנִּי֙ שִׂ֣ים טְעֵ֔ם לְהַנְעָלָ֣ה קָֽדָמַ֔י לְכֹ֖ל חַכִּימֵ֣י בָבֶ֑ל דִּֽי־פְשַׁ֥ר חֶלְמָ֖א יְהֽוֹדְעֻנַּֽנִי׃ ד בֵּאדַ֣יִן עָלִּ֗ין חַרְטֻמַּיָּא֙ אָֽשְׁפַיָּ֔א כַּשְׂדָּאֵ֖י וְגָֽזְרַיָּ֑א וְחֶלְמָ֗א אָמַ֤ר אֲנָה֙ קֳדָ֣מֵיה֔וֹן וּפִשְׁרֵ֖הּ לָֽא־מְהוֹדְעִ֥ין לִֽי׃

֍           ֍            ֍

פרק ד

(א) עתה מתחיל לספר באיגרתו את דבר החלום שחלם, ומקדים לומר, שלא יחשבו שהגיע אליו הדבר בדרך הטבע מחמת שהיה בצרה ויגון, שהם גורמים לעצבות ומרה שחורה, אלא אֲנָה [-אני] נְבוּכַדְנֶצַּר, שְׁלֵה הֲוֵית בְּבֵיתִי – שליו ורגוע הייתי בביתי, בשלוה פנימית שלימה, וְרַעְנַן בְּהֵיכְלִי – וגם מבחוץ לא היו לי אויבים ומלחמות, אלא הייתי רענן בהיכל מלכותי.

(ב) ומתוך שלוה פנימית ושלום חיצוני אלו, חֵלֶם חֲזֵית – ראיתי חלום מסוים, וִידַחֲלִנַּנִי– והפיל עלי מורא ופחד, וְהַרְהֹרִין עַל מִשְׁכְּבִי – ואחר כך היו לי הרהורים מבהילים על משכבי, וְחֶזְוֵי רֵאשִׁי יְבַהֲלֻנַּנִי – והיה נראה לי שאני רואה חזיונות נוראים ומפחידים.

(ג) וּמִנִּי שִׂים טְעֵם – וממני יצאה פקודה, לְהַנְעָלָה קָדָמַי לְכֹל חַכִּימֵי בָבֶל – להכניס לפני את כל חכמי בבל, דִּי פְשַׁר חֶלְמָא יְהוֹדְעֻנַּנִי – כדי שיודיעו לי את פתרון החלום.

(ד) בֵּאדַיִן עָלִּין חַרְטֻמַּיָּא – חכמי הטבע, אָשְׁפַיָּא – החוזים בכוכבים, כַּשְׂדָּאֵי וְגָזְרַיָּא,וְחֶלְמָא אָמַר אֲנָה קֳדָמֵיהוֹן – ואמרתי לפניהם את החלום, וּפִשְׁרֵהּ לָא מְהוֹדְעִין לִי – ולא ידעו לומר לי את פתרונו.