שיעור 35, ספר נחמיה, פרק ט, יב-טו

יב וּבְעַמּ֣וּד עָנָ֔ן הִנְחִיתָ֖ם יוֹמָ֑ם וּבְעַמּ֥וּד אֵשׁ֙ לַ֔יְלָה לְהָאִ֣יר לָהֶ֔ם אֶת־הַדֶּ֖רֶךְ אֲשֶׁ֥ר יֵֽלְכוּ־בָֽהּ׃ יג וְעַ֤ל הַר־סִינַי֙ יָרַ֔דְתָּ וְדַבֵּ֥ר עִמָּהֶ֖ם מִשָּׁמָ֑יִם וַתִּתֵּ֨ן לָהֶ֜ם מִשְׁפָּטִ֤ים יְשָׁרִים֙ וְתוֹר֣וֹת אֱמֶ֔ת חֻקִּ֥ים וּמִצְו֖͏ֹת טוֹבִֽים׃ יד וְאֶת־שַׁבַּ֥ת קָדְשְׁךָ֖ הוֹדַ֣עְתָ לָהֶ֑ם וּמִצְו֤וֹת וְחֻקִּים֙ וְתוֹרָ֔ה צִוִּ֣יתָ לָהֶ֔ם בְּיַ֖ד מֹשֶׁ֥ה עַבְדֶּֽךָ׃ טו וְ֠לֶחֶם מִשָּׁמַ֜יִם נָתַ֤תָּה לָהֶם֙ לִרְעָבָ֔ם וּמַ֗יִם מִסֶּ֛לַע הוֹצֵ֥אתָ לָהֶ֖ם לִצְמָאָ֑ם וַתֹּ֣אמֶר לָהֶ֗ם לָבוֹא֙ לָרֶ֣שֶׁת אֶת־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁר־נָשָׂ֥אתָ אֶת־יָֽדְךָ֖ לָתֵ֥ת לָהֶֽם׃

֍           ֍            ֍

(יב) וּבְעַמּוּד עָנָן הִנְחִיתָם יוֹמָם כאשר יצאו ממצרים, וזה היה הסימן לכך שהשרה ה' את שכינתו בתוכם, וּבְעַמּוּד אֵשׁ לַיְלָה לְהָאִיר לָהֶם אֶת הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר יֵלְכוּ בָהּ.

(יג) וְעַל הַר סִינַי יָרַדְתָּ, וְדַבֵּר עִמָּהֶם מִשָּׁמָיִם להורות להם את עשרת הדברות, וַתִּתֵּן לָהֶם מִשְׁפָּטִים יְשָׁרִים בענינים שבין אדם לחבירו, וְתוֹרוֹת אֱמֶת בעניני האמונה, חֻקִּים, כמו איסור בשר בחלב, וּמִצְו‍ֹת טוֹבִים, כמו מצוות 'אם כסף תלוה את עמי'.

(יד) וְאֶת שַׁבַּת קָדְשְׁךָ הוֹדַעְתָ לָהֶם, כי בידיעת השבת כלול יסוד האמונה, שהעולם נברא על ידי ה', והם מונהגים בהשגחה פרטית, וּמִצְווֹת וְחֻקִּים וְתוֹרָה נוספים צִוִּיתָ לָהֶם בְּיַד מֹשֶׁה עַבְדֶּךָ, גם לאחר מעמד הר סיני.

(טו) וְלֶחֶם מִשָּׁמַיִם נָתַתָּה לָהֶם לִרְעָבָם, וּמַיִם מִסֶּלַע הוֹצֵאתָ לָהֶם לִצְמָאָם, וַתֹּאמֶר לָהֶם [קודם חטא המרגלים שנגזר עליהם להשאר במדבר ארבעים שנה] לָבוֹא לָרֶשֶׁת אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָשָׂאתָ אֶת יָדְךָ בשבועה לָתֵת לָהֶם.