שיעור 35, ספר שופטים, פרק ט, טז-כא

טז וְעַתָּ֗ה אִם־בֶּֽאֱמֶ֤ת וּבְתָמִים֙ עֲשִׂיתֶ֔ם וַתַּמְלִ֖יכוּ אֶת־אֲבִימֶ֑לֶךְ וְאִם־טוֹבָ֤ה עֲשִׂיתֶם֙ עִם־יְרֻבַּ֣עַל וְעִם־בֵּית֔וֹ וְאִם־כִּגְמ֥וּל יָדָ֖יו עֲשִׂ֥יתֶם לֽוֹ׃ יז אֲשֶׁר־נִלְחַ֥ם אָבִ֖י עֲלֵיכֶ֑ם וַיַּשְׁלֵ֤ךְ אֶת־נַפְשׁוֹ֙ מִנֶּ֔גֶד וַיַּצֵּ֥ל אֶתְכֶ֖ם מִיַּ֥ד מִדְיָֽן׃ יח וְאַתֶּ֞ם קַמְתֶּ֨ם עַל־בֵּ֤ית אָבִי֙ הַיּ֔וֹם וַתַּֽהַרְג֧וּ אֶת־בָּנָ֛יו שִׁבְעִ֥ים אִ֖ישׁ עַל־אֶ֣בֶן אֶחָ֑ת וַתַּמְלִ֜יכוּ אֶת־אֲבִימֶ֤לֶךְ בֶּן־אֲמָתוֹ֙ עַל־בַּֽעֲלֵ֣י שְׁכֶ֔ם כִּ֥י אֲחִיכֶ֖ם הֽוּא׃ יט וְאִם־בֶּֽאֱמֶ֨ת וּבְתָמִ֧ים עֲשִׂיתֶ֛ם עִם־יְרֻבַּ֥עַל וְעִם־בֵּית֖וֹ הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה שִׂמְחוּ֙ בַּֽאֲבִימֶ֔לֶךְ וְיִשְׂמַ֥ח גַּם־ה֖וּא בָּכֶֽם׃ כ וְאִם־אַ֕יִן תֵּ֤צֵא אֵשׁ֙ מֵֽאֲבִימֶ֔לֶךְ וְתֹאכַ֛ל אֶת־בַּֽעֲלֵ֥י שְׁכֶ֖ם וְאֶת־בֵּ֣ית מִלּ֑וֹא וְתֵצֵ֨א אֵ֜שׁ מִבַּֽעֲלֵ֤י שְׁכֶם֙ וּמִבֵּ֣ית מִלּ֔וֹא וְתֹאכַ֖ל אֶת־אֲבִימֶֽלֶךְ׃ כא וַיָּ֣נָס יוֹתָ֔ם וַיִּבְרַ֖ח וַיֵּ֣לֶךְ בְּאֵ֑רָה וַיֵּ֣שֶׁב שָׁ֔ם מִפְּנֵ֖י אֲבִימֶ֥לֶךְ אָחִֽיו׃

֍           ֍            ֍

(טז) עתה מבאר יותם את הנמשל בהתאם למעשה שעשו אנשי שכם, כי לאחר מיתת גדעון היו בתוך שבעים בניו כאלו המשולים לזית, חכמים בתורה, ונמצאו בנים המשולים לתאנה, שהם עשירים וגיבורי חיל, וכן בנים המשולים לגפן, החכמים בעניני המדיניות וראויים להנהגה, והם לא חיזרו אחר המלוכה, ואילו המוני העם הפחותים הלכו והמליכו את 'האטד', שהוא אבימלך, שאין בו שום מעלה טובה, אלא רק בכך שהיה כקוץ ודרדר לרצוח את כל אחיו, ועל פי זה אמר להם יותם בן גדעון, וְעַתָּה, אִם בֶּאֱמֶת וּבְתָמִים עֲשִׂיתֶם וַתַּמְלִיכוּ אֶת אֲבִימֶלֶךְ, כלומר, אם בחירתכם באבימלך היתה באמת מחמת שחשבתם שתשיגו בכך טובה אמיתית [מה שהוא היפך האמת], וְאִם טוֹבָה עֲשִׂיתֶם עִם יְרֻבַּעַל וְעִם בֵּיתוֹ – ואם המלכתם את אבימלך כהכרת הטוב לגדעון על שמסר נפשו עבורכם [שגם זה הוא היפך האמת, שלא מחמת כן המליכוהו], וְאִם כִּגְמוּל יָדָיו עֲשִׂיתֶם לוֹ – ואם המלכתם את אבימלך כגמול שאתם חייבים בו לגדעון על כך שהציל אתכם מיד צר [וגם זה הוא היפך האמת].

(יז) ומבאר עתה יותם את שתי הסיבות שהיו העם חייבים להכיר טובה לגדעון, כלפי מה שאמר 'אם טובה עשיתם אם ירובעל', אמר יותם, אֲשֶׁר נִלְחַם אָבִי עֲלֵיכֶם [-עבורכם] וַיַּשְׁלֵךְ אֶת נַפְשׁוֹ מִנֶּגֶד, ומחמת מסירות נפשו הייתם חייבים לו טובה גם אם לא היה מצליח כלל במלחמתו, וכלפי מה שאמר 'כגמול ידיו עשיתם לו' ביאר יותם, וַיַּצֵּל אֶתְכֶם מִיַּד מִדְיָן, ומחמת הצלה זו התחייבתם לו גמול [גם אם לא היה מוסר נפשו עבורכם].

(יח) ולעומת שתי הסיבות המחייבות אתכם להכיר טובה לגדעון ומשפחתו, וְאַתֶּם קַמְתֶּם עַל בֵּית אָבִי הַיּוֹם, וַתַּהַרְגוּ אֶת בָּנָיו, שִׁבְעִים אִישׁ עַל אֶבֶן אֶחָת, שזהו היפך הטובה והגמול שהייתם חייבים לו, וַתַּמְלִיכוּ אֶת אֲבִימֶלֶךְ בֶּן אֲמָתוֹ עַל בַּעֲלֵי שְׁכֶם, וגם את זה לא עשיתם מחמת שרציתם להכיר טובה לגדעון, אלא רק כִּי אֲחִיכֶם הוּא.

(יט) וְאִם בֶּאֱמֶת וּבְתָמִים עֲשִׂיתֶם עִם יְרֻבַּעַל וְעִם בֵּיתוֹ, שהמלכתם את אבימלך כיון שחשבתם להשיג על ידו איזו טובה או איזו שלימות, מה שהוא היפך האמת, הרי הַיּוֹם הַזֶּה שהרגתם את כל בניו של גדעון, שִׂמְחוּ בַּאֲבִימֶלֶךְ וְיִשְׂמַח גַּם הוּא בָּכֶם, כי איבדתם כל טובה או שלימות שהייתם יכולים להשיג.

(כ) וְאִם אַיִן, כפי האמת, שלא המלכתם אותו כהכרת טובה לגדעון, שהרי אין ראוי שהרוצח את בניו של גדעון יירש את כבודו ומשפחתו, אלא המלכתם אותו רק כיון שהוא אחיכם וממשפחתכם, יהא סופכם כסופם של העצים שהמליכו את האטד, שתֵּצֵא אֵשׁ מֵאֲבִימֶלֶךְ, וְתֹאכַל אֶת בַּעֲלֵי שְׁכֶם וְאֶת בֵּית מִלּוֹא. וְתֵצֵא אֵשׁ מִבַּעֲלֵי שְׁכֶם וּמִבֵּית מִלּוֹא, וְתֹאכַל אֶת אֲבִימֶלֶךְ.

(כא) וַיָּנָס יוֹתָם, וַיִּבְרַח וַיֵּלֶךְ בְּאֵרָה, וַיֵּשֶׁב שָׁם מִפְּנֵי אֲבִימֶלֶךְ אָחִיו, שפחד שיהרגנו.