א קְרָ֤א בְגָרוֹן֙ אַל־תַּחְשֹׂ֔ךְ כַּשּׁוֹפָ֖ר הָרֵ֣ם קוֹלֶ֑ךָ וְהַגֵּ֤ד לְעַמִּי֙ פִּשְׁעָ֔ם וּלְבֵ֥ית יַֽעֲקֹ֖ב חַטֹּאתָֽם׃ ב וְאוֹתִ֗י י֥וֹם יוֹם֙ יִדְרֹשׁ֔וּן וְדַ֥עַת דְּרָכַ֖י יֶחְפָּצ֑וּן כְּג֞וֹי אֲשֶׁר־צְדָקָ֣ה עָשָׂ֗ה וּמִשְׁפַּ֤ט אֱלֹהָיו֙ לֹ֣א עָזָ֔ב יִשְׁאָל֨וּנִי֙ מִשְׁפְּטֵי־צֶ֔דֶק קִרְבַ֥ת אֱלֹהִ֖ים יֶחְפָּצֽוּן׃
֍֍֍
פרק נח (א) מצווה עתה ה' את הנביא, קְרָא בְגָרוֹן – בקול גדול, אַל תַּחְשֹׂךְ – אל תפסיק את קריאתך, כַּשּׁוֹפָר שקולו מתחזק והולך כך הָרֵם את קוֹלֶךָ וממשילו גם לשופר שאין לו קול משל עצמו אלא נשיפת רוח התוקע בו, כך הנביא אינו אלא כלי להעביר את דבר ה' השולחו], וְהַגֵּד לְעַמִּי פִּשְׁעָם שפשעו בי מצד שהם 'עמי', ואילו העבירות שבין אדם למקום, וּלְבֵית יַעֲקֹב חַטֹּאתָם – ואת החטאים שחטאו בהיותם 'בית יעקב', והם העבירות שבין אדם לחבירו.
(ב) והטעם לכך שציוהו ה' להרים קולו ולהתמיד בקריאתו, כיון שאין העם מכירים בחטאיהם כלל, וְאוֹתִי יוֹם יוֹם יִדְרֹשׁוּן, לדרוש ולחקור אחרי המצוות שבין אדם למקום, וחושבים שיוצאים בכך ידי חובתם, הגם שאינם מקיימים אותם, וְדַעַת דְּרָכַי יֶחְפָּצוּן – ודי להם בכך שהם רוצים לדעת את דרכי ה', שהוא חנון ורחום וגומל חסד, שמידות אלו הן שורש ההנהגה הראויה למצוות שבין אדם לחבירו, ואינם הולכים בדרכים אלו כלל, והם חושבים את עצמם כְּגוֹי אֲשֶׁר צְדָקָה עָשָׂה, בענינים שבין אדם למקום, וּמִשְׁפַּט אֱלֹהָיו לֹא עָזָב, בענינים שבין אדם לחבירו, עד כדי שיִשְׁאָלוּנִי מִשְׁפְּטֵי צֶדֶק – רוצים הם לדעת כיצד יגיעו להנהגה של 'לפנים משורת הדין' בהנהגות שבין אדם לחבירו, בזמן שלפי האמת אפילו את ה'דין' אינם מקיימים, בענינים שבינם לחבריהם, וקִרְבַת אֱלֹהִים יֶחְפָּצוּן – רוצים הם להיות כצדיקים הקרובים אל ה' תמיד על ידי קדושתם ופרישותם, שזו דרגה גבוהה ביותר, שיכול האדם להגיע אליה רק לאחר שקיים את חיוביו העיקריים, והם רוצים להגיע לזה בזמן שלא קיימו אפילו את המצוות שהם חייבים בהם.
