ח אַנְשֵׁ֣י לָ֭צוֹן יָפִ֣יחוּ קִרְיָ֑ה וַֽ֝חֲכָמִ֗ים יָשִׁ֥יבוּ אָֽף׃ ט אִֽישׁ־חָכָ֗ם נִ֭שְׁפָּט אֶת־אִ֣ישׁ אֱוִ֑יל וְרָגַ֥ז וְ֝שָׂחַ֗ק וְאֵ֣ין נָֽחַת׃ י אַנְשֵׁ֣י דָ֭מִים יִשְׂנְאוּ־תָ֑ם וִֽ֝ישָׁרִ֗ים יְבַקְשׁ֥וּ נַפְשֽׁוֹ׃

֍             ֍              ֍

(ח) אַנְשֵׁי לָצוֹן, על ידי ליצנותם, יפרסמו דברי לשון הרע וכזבים, ובכך יָפִיחוּ רוח חימה ומפח נפש בקִרְיָה. וַחֲכָמִים, המתנהגים על פי חוקי החכמה, יָשִׁיבוּ אָף – יבטלו את הכעס שהתעורר בעיר [ונרמז בכך גם שאנשי הלצון מעוררים את מידת הדין הקשה, והחכמים יעוררו את העם לחזור בתשובה ויתפללו להשיב את חרון אף ה' מעל העיר].

(ט) כאשר מוכיח החכם את הכסיל, שהוא הנוטה מדרך החכמה מחמת תאוותיו, ירגז החכם, כי הכסיל יודע את האמת ונוטה ממנה כדי שיוכל לחטוא, וכאשר מוכיח החכם את הפתי, מראה החכם לפתי פנים שוחקות, כיון שאין הפתי חוטא בזדון, עד שֶׁיְלַמֵּד אותו את חוקי החכמה, אבל כאשר אִישׁ חָכָם נִשְׁפָּט [-מוכיח] אֶת אִישׁ אֱוִיל, שהוא המסופק תמיד בכל דבר, וְרָגַז – מצד אחד ירגז ויכעס עליו, שגם לאחר שילמדנו את חוקי החכמה לא יקבלם ממנו אלא יטיל בהם ספיקות, וְשָׂחַק – ומצד שני יראה לו פנים שוחקות, כי אינו חוטא במזיד כמו הכסיל, אלא שהוא מסופק בדברים, ואי אפשר לברר את ספקותיו, כי אין על חוקי החכמה הוכחות בדרך הדעת או בהשגות החושים, וְאֵין נָחַת – ובין כך ובין כך לא ימצא נחת בתוכחתו, כי אין דרך להביא את האויל אל דרך החכמה. וזהו משל גם להנהגת ה' עם האויל, כי בין אם יביא עליו עונשים, ובין אם ישפיע עליו טובה, לא יועיל לו הדבר לחזור למוטב, כיון שבכל דבר ישאר מסופק האם אכן בא אליו הדבר בהשגחת ה', או בדרך מקרה, ולא יאמין בשכר ועונש, ומתוך שישאר בספקותיו לא יבוא לעולם אל דרך החכמה האמיתית.

(י) אַנְשֵׁי דָמִים יִשְׂנְאוּ איש תָם, וִישָׁרִים – וכן ישנאו את האנשים הישרים, ולכן אותם אנשי דמים יְבַקְשׁוּ נַפְשׁוֹ של התם ושל הישר, להורגו.