מ וַיַּ֣עַשׂ חִיר֔וֹם אֶ֨ת־הַכִּיֹּר֔וֹת וְאֶת־הַיָּעִ֖ים וְאֶת־הַמִּזְרָק֑וֹת וַיְכַ֣ל חִירָ֗ם לַֽעֲשׂוֹת֙ אֶת־כָּל־הַמְּלָאכָ֔ה אֲשֶׁ֥ר עָשָׂ֛ה לַמֶּ֥לֶךְ שְׁלֹמֹ֖ה בֵּ֥ית הֽ'׃ מא עַמֻּדִ֣ים שְׁנַ֔יִם וְגֻלֹּ֧ת הַכֹּֽתָרֹ֛ת אֲשֶׁר־עַל־רֹ֥אשׁ הָֽעַמּוּדִ֖ים שְׁתָּ֑יִם וְהַשְּׂבָכ֣וֹת שְׁתַּ֔יִם לְכַסּ֗וֹת אֶת־שְׁתֵּי֙ גֻּלּ֣וֹת הַכֹּֽתָרֹ֔ת אֲשֶׁ֖ר עַל־רֹ֥אשׁ הָֽעַמּוּדִֽים׃ מב וְאֶת־הָֽרִמֹּנִ֛ים אַרְבַּ֥ע מֵא֖וֹת לִשְׁתֵּ֣י הַשְּׂבָכ֑וֹת שְׁנֵֽי־טוּרִ֤ים רִמֹּנִים֙ לַשְּׂבָכָ֣ה הָֽאֶחָ֔ת לְכַסּ֗וֹת אֶת־שְׁתֵּי֙ גֻּלּ֣וֹת הַכֹּֽתָרֹ֔ת אֲשֶׁ֖ר עַל־פְּנֵ֥י הָֽעַמּוּדִֽים׃ מג וְאֶת־הַמְּכֹנ֖וֹת עָ֑שֶׂר וְאֶת־הַכִּיֹּרֹ֥ת עֲשָׂרָ֖ה עַל־הַמְּכֹנֽוֹת׃ מד וְאֶת־הַיָּ֖ם הָֽאֶחָ֑ד וְאֶת־הַבָּקָ֥ר שְׁנֵים־עָשָׂ֖ר תַּ֥חַת הַיָּֽם׃ מה וְאֶת־הַסִּיר֨וֹת וְאֶת־הַיָּעִ֜ים וְאֶת־הַמִּזְרָק֗וֹת וְאֵת֙ כָּל־הַכֵּלִ֣ים הָאֵ֔לֶּה אֲשֶׁ֨ר עָשָׂ֥ה חִירָ֛ם לַמֶּ֥לֶךְ שְׁלֹמֹ֖ה בֵּ֣ית ה֑' נְחֹ֖שֶׁת מְמֹרָֽט׃ מו בְּכִכַּ֤ר הַיַּרְדֵּן֙ יְצָקָ֣ם הַמֶּ֔לֶךְ בְּמַֽעֲבֵ֖ה הָֽאֲדָמָ֑ה בֵּ֥ין סֻכּ֖וֹת וּבֵ֥ין צָֽרְתָֽן׃ מז וַיַּנַּ֤ח שְׁלֹמֹה֙ אֶת־כָּל־הַכֵּלִ֔ים מֵרֹ֖ב מְאֹ֣ד מְאֹ֑ד לֹ֥א נֶחְקַ֖ר מִשְׁקַ֥ל הַנְּחֹֽשֶׁת׃
֍ ֍ ֍
(מ) וַיַּעַשׂ חִירוֹם אֶת הַכִּיֹּרוֹת – סירים קטנים לדשן בהם את המזבח, וְאֶת הַיָּעִים – מגרפות שגורפים בהם את הדשן, וְאֶת הַמִּזְרָקוֹת לקבל את דם הקרבנות. וַיְכַל חִירָם, שהיה בנו של חירום המוזכר בתחילת הפסוק, לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר עָשָׂה לַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בֵּית ה'.
(מא) עַמֻּדִים שְׁנַיִם, וְגֻלֹּת הַכֹּתָרֹת אֲשֶׁר עַל רֹאשׁ הָעַמּוּדִים שְׁתָּיִם, וְהַשְּׂבָכוֹת שְׁתַּיִם לְכַסּוֹת אֶת שְׁתֵּי גֻּלּוֹת הַכֹּתָרֹת אֲשֶׁר עַל רֹאשׁ הָעַמּוּדִים.
(מב) וְאֶת הָרִמֹּנִים אַרְבַּע מֵאוֹת לִשְׁתֵּי הַשְּׂבָכוֹת, שְׁנֵי טוּרִים רִמֹּנִים לַשְּׂבָכָה הָאֶחָת, לְכַסּוֹת אֶת שְׁתֵּי גֻּלּוֹת הַכֹּתָרֹת אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָעַמּוּדִים.
(מג) וְאֶת הַמְּכֹנוֹת של הכיורים עָשֶׂר, וְאֶת הַכִּיֹּרֹת עֲשָׂרָה עַל הַמְּכֹנוֹת.
(מד) וְאֶת הַיָּם הָאֶחָד, וְאֶת הַבָּקָר שְׁנֵים עָשָׂר העומדים תַּחַת הַיָּם.
(מה) וְאֶת הַסִּירוֹת וְאֶת הַיָּעִים וְאֶת הַמִּזְרָקוֹת וְאֵת כָּל הַכֵּלִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר עָשָׂה חִירָם האב לַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בֵּית ה', היו נְחֹשֶׁת מְמֹרָט – נחושת זכה ומזוקקת, כי חירום האב היה מומחה לעשיית הנחושת, יותר מבנו. (מו) בְּכִכַּר הַיַּרְדֵּן יְצָקָם הַמֶּלֶךְ, כי לרוב יוקר הנחושת הממורטת השגיח המלך שלמה בעצמו על עשייתה, בְּמַעֲבֵה הָאֲדָמָה – במקום שיש אדמה עבה ומובחרת המתאימה למלאכה זו, בֵּין סֻכּוֹת וּבֵין צָרְתָן. אבל הים ושאר הדברים שעשה חירם הבן, היו מנחושת פשוטה, ועשאוה בירושלים.
(מז) וַיַּנַּח שְׁלֹמֹה מלשקול אֶת כָּל הַכֵּלִים, מֵרֹב מְאֹד מְאֹד – כיון שהיו מרובים מאד, לֹא נֶחְקַר מִשְׁקַל הַנְּחֹשֶׁת.
