(א) מִזְמ֥וֹר שִׁ֗יר לְי֣וֹם הַשַּׁבָּֽת׃
(ב) ט֗וֹב לְהֹד֥וֹת לַֽיהוָ֑ה וּלְזַמֵּ֖ר לְשִׁמְךָ֣ עֶלְיֽוֹן׃
פרק צב
מזמור זה מתאר את השגחת ה' בעולם, כי אף שנראה שהכל נוהג בדרכי הטבע, זהו כיון שהסתיר ה' את הנהגתו הגלויה כדי לתת מקום לבחירת בני האדם בטוב וברע, אך המתבונן בדברים בעין שכלו, יראה את השגחת ה' הפרטית, והצדיקים עתידים לקבל שכרם בעולם הבא. והתייסד המזמור ל'יום השבת', כיון שהשבת היא העדות לכך שלא נמסר העולם ליד הטבע והמקרה, אלא כל הנהגת העולם מושגחת על ידי ה':
(א) מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת.
(ב) טוֹב לְהֹדוֹת לַייָ על ההנהגה הניסית שה' נוהג בה, כי שם הוי"ה מורה על הכרת ה' בעצמו, שזה נעשה על ידי ההתבוננות בנפלאותיו, ובזה שייכת גם לשון 'הודאה', כי אנו מודים על הטובות הפלאיות שעושה לנו ה' בהשגחתו הפרטית עלינו, וּלְזַמֵּר לְשִׁמְךָ עֶלְיוֹן – טוב לזמר ולשבח אותך על ההנהגה הטבעית שהעולם נוהג בה בדרך כלל, והזמר והתהילה הם על הענינים הכלליים השייכים לכל בני האדם, וכן מכנה כאן את ה' בלשון 'עליון', כיון שגם הגוים המאמינים בכוחות שונים שיש בעולם, מודים שה' הוא העליון מכולם, סיבת הסיבות ועילת העילות (אלא שטועים לחשוב שמסר את הנהגת העולם לכוחות הנמצאים תחתיו).
