(ג) כִּ֤י אֵ֣ל גָּד֣וֹל יְהוָ֑ה וּמֶ֥לֶךְ גָּ֝ד֗וֹל עַל־כָּל־אֱלֹהִֽים׃
(ד) אֲשֶׁ֣ר בְּ֭יָדוֹ מֶחְקְרֵי־אָ֑רֶץ וְתֽוֹעֲפֹ֖ת הָרִ֣ים לֽוֹ׃
(ה) אֲשֶׁר־ל֣וֹ הַ֭יָּם וְה֣וּא עָשָׂ֑הוּ וְ֝יַבֶּ֗שֶׁת יָדָ֥יו יָצָֽרוּ׃
(ג) וההבדל בין שתי ההכרות הללו, של אומות העולם ושל ישראל, שאומות העולם מכירים כִּי אֵל (-חזק ובעל יכולת) גָּדוֹל הוא יְיָ, וּמֶלֶךְ גָּדוֹל, עַל כָּל אֱלֹהִים, כלומר, תחילה הם מכירים בכך שה' הוא האל העליון וכוחו גדול יותר מכל האלהים, והיינו יותר מכל חוקי הטבע השולטים בעולם, ומתוך כך הם מכירים שמלבד זאת שה' ברא בכוחו את כל העולם, ה' הוא גם 'מלך גדול', כלומר, הוא המנהיג את העולם ומושל בו בתמידות, כמלך המנהיג את ארצו.
(ד) ואומות העולם יכירו את ה' מצד מעשיו הכלליים, ויבינו שהוא משגיח על קיום והתמדת הבריאה, אך לא יֵדעו כי מעשי בני האדם משפיעים על הבריאה, אלא הכרתם היא בכך אֲשֶׁר בְּיָדוֹ מֶחְקְרֵי אָרֶץ – קצוות העולם, שאי אפשר להשיגם אלא על ידי חקירה ודרישה, וְתוֹעֲפֹת – גובהי ומרומי ההָרִים, לוֹ, שהוא יצר את ההרים לאחר בריאת הארץ עצמה.
(ה) אֲשֶׁר לוֹ הַיָּם, וְהוּא עָשָׂהוּ. וְיַבֶּשֶׁת, יָדָיו יָצָרוּ, וכל הדברים הללו לא נעשו בבחירת הארץ או המים, אלא רק מכח גזירת ה'.
