כב וַיַּֽעֲמֹ֣ד שְׁלֹמֹ֗ה לִפְנֵי֙ מִזְבַּ֣ח ה֔' נֶ֖גֶד כָּל־קְהַ֣ל יִשְׂרָאֵ֑ל וַיִּפְרֹ֥שׂ כַּפָּ֖יו הַשָּׁמָֽיִם׃ כג וַיֹּאמַ֗ר ה֞' אֱלֹהֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ אֵין־כָּמ֣וֹךָ אֱלֹהִ֔ים בַּשָּׁמַ֣יִם מִמַּ֔עַל וְעַל־הָאָ֖רֶץ מִתָּ֑חַת שֹׁמֵ֤ר הַבְּרִית֙ וְֽהַחֶ֔סֶד לַֽעֲבָדֶ֕יךָ הַהֹֽלְכִ֥ים לְפָנֶ֖יךָ בְּכָל־לִבָּֽם׃ כד אֲשֶׁ֣ר שָׁמַ֗רְתָּ לְעַבְדְּךָ֙ דָּוִ֣ד אָבִ֔י אֵ֥ת אֲשֶׁר־דִּבַּ֖רְתָּ ל֑וֹ וַתְּדַבֵּ֥ר בְּפִ֛יךָ וּבְיָֽדְךָ֥ מִלֵּ֖אתָ כַּיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃ כה וְעַתָּ֞ה יְהוָ֣ה ׀ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל שְׁ֠מֹר לְעַבְדְּךָ֨ דָוִ֤ד אָבִי֙ אֵת֩ אֲשֶׁ֨ר דִּבַּ֤רְתָּ לּוֹ֙ לֵאמֹ֔ר לֹֽא־יִכָּרֵ֨ת לְךָ֥ אִישׁ֙ מִלְּפָנַ֔י יֹשֵׁ֖ב עַל־כִּסֵּ֣א יִשְׂרָאֵ֑ל רַ֠ק אִם־יִשְׁמְר֨וּ בָנֶ֤יךָ אֶת־דַּרְכָּם֙ לָלֶ֣כֶת לְפָנַ֔י כַּֽאֲשֶׁ֥ר הָלַ֖כְתָּ לְפָנָֽי׃ כו וְעַתָּ֖ה אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל יֵאָ֤מֶן נָא֙ דְּבָ֣רְךָ֔ אֲשֶׁ֣ר דִּבַּ֔רְתָּ לְעַבְדְּךָ֖ דָּוִ֥ד אָבִֽי׃
֍ ֍ ֍
(כב) עתה התפלל שלמה לפני ה' וביקש ממנו על עניני מלכות בית דוד ועל בית המקדש אשר בנה, וַיַּעֲמֹד שְׁלֹמֹה לִפְנֵי מִזְבַּח ה' שהיה בעזרה, נֶגֶד כָּל קְהַל יִשְׂרָאֵל, ומבואר בדברי הימים (ב' ו יג) שעמד שלמה על גבי כיור הנחושת שהיה בגובה שלש אמות, ועל ידי זה ראוהו כל ישראל, וכרע על ברכיו, וַיִּפְרֹשׂ כַּפָּיו הַשָּׁמָיִם.
(כג) תחילה ביקש שלמה על המשך מלכות בית דוד, מאחר וה' הבטיח לדוד שתי הבטחות: א. ששלמה בנו ימלוך אחריו ויבנה את בית המקדש, והבטחה זו היתה ללא תנאי. ב. שגם בני בניו ימלכו אחריו, אך הבטחה זו היתה בתנאי שלא יחטאו. ועתה בא שלמה לבקש שיסייע להם ה' שלא תתבטל ההבטחה מחמת חטאיהם, אלא תישאר מלכות בית דוד לעולם. וַיֹּאמַר, ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, אֵין כָּמוֹךָ אֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת, ואין מי שיעכב בעדך לקיים את הבטחתך או לעשות את רצונך. וכן לא תתבטל ההבטחה מחמתך, ולא מחמת רוע מעשי המובטח, כי אתה שֹׁמֵר הַבְּרִית וְהַחֶסֶד לַעֲבָדֶיךָ הַהֹלְכִים לְפָנֶיךָ בְּכָל לִבָּם, ומצד שמירת הברית שכרת עם דוד לא תבטל את הבטחתך, ומחמת שהיתה הבטחה זו בדרך 'חסד', הרי אין החסד תלוי במעשי האדם, ואין הבטחה זו מתבטלת לעולם.
(כד) ועתה הוסיף שלמה, כי לאחר שהתקיימה מקצת ההבטחה ראוי שתתקיים כולה, אֲשֶׁר כבר עתה שָׁמַרְתָּ [-קיימת] לְעַבְדְּךָ דָּוִד אָבִי אֵת אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ לוֹ, וַתְּדַבֵּר בְּפִיךָ, וּבְיָדְךָ מִלֵּאתָ כַּיּוֹם הַזֶּה, שאני מולך על ישראל, ובניתי את בית המקדש.
(כה) וְעַתָּה, ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, קיים גם את החלק השני של ההבטחה, ושְׁמֹר לְעַבְדְּךָ דָוִד אָבִי אֵת אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ לּוֹ לֵאמֹר, לֹא יִכָּרֵת לְךָ אִישׁ מִלְּפָנַי יֹשֵׁב עַל כִּסֵּא יִשְׂרָאֵל, הגם שבהבטחה זו הוטל תנאי, שהרי אמרת רַק אִם יִשְׁמְרוּ בָנֶיךָ אֶת דַּרְכָּם לָלֶכֶת לְפָנַי כַּאֲשֶׁר הָלַכְתָּ לְפָנָי, אף על פי כן אבקש ממך שתעשה שלא תתבטל מהם המלכות לעולם, על ידי שתשגיח עליהם שלא יחטאו.
(כו) ועוד, כי אף שמצד הבנים היה תנאי, הרי עיקר ההבטחה היתה לדוד המלך עצמו, שעליו זרח חסד ה' להקים לו בית מלכות נאמן, וְעַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, יֵאָמֶן נָא דְּבָרְךָ אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ לְעַבְדְּךָ דָּוִד אָבִי, וכיון שהיתה ההבטחה לדוד עצמו, ראוי לקיימה בכל אופן, גם אם הבנים לא יהיו ראויים לכך.
