שיעור 538, ספר תהילים, פרק קיג, ד-ט
(ד) רָ֖ם עַל־כָּל־גּוֹיִ֥ם ׀ יְהוָ֑ה עַ֖ל הַשָּׁמַ֣יִם כְּבוֹדֽוֹ׃
(ה) מִ֭י כַּֽיהוָ֣ה אֱלֹהֵ֑ינוּ הַֽמַּגְבִּיהִ֥י לָשָֽׁבֶת׃
(ו) הַֽמַּשְׁפִּילִ֥י לִרְא֑וֹת בַּשָּׁמַ֥יִם וּבָאָֽרֶץ׃
(ז) מְקִ֥ימִ֣י מֵֽעָפָ֣ר דָּ֑ל מֵֽ֝אַשְׁפֹּ֗ת יָרִ֥ים אֶבְיֽוֹן׃
(ח) לְהֽוֹשִׁיבִ֥י עִם־נְדִיבִ֑ים עִ֗֝ם נְדִיבֵ֥י עַמּֽוֹ׃
(ט) מֽוֹשִׁיבִ֨י ׀ עֲקֶ֬רֶת הַבַּ֗יִת אֵֽם־הַבָּנִ֥ים שְׂמֵחָ֗ה הַֽלְלוּ־יָֽהּ׃
(ד) אבל רָם עַל כָּל גּוֹיִם יְיָ – ה' מרומם בעיני הגויים, והם חושבים שאין מכבודו להשגיח על פרטי מעשי בני האדם, ורק עַל הַשָּׁמַיִם כְּבוֹדוֹ, ולכן הגם שהם מהללים את שם ה', אינם מברכים את שמו (כי כאמור, הברכה מורה על השפע התמידי).
(ה) אמנם דעה זו אינה נכונה, כיון שלפי עוצם גדלות ה', גם ה'שמים' אינם לפי כבודו, ואין לגביו הבדל בין השמים לארץ, כי מִי כַּייָ אֱלֹהֵינוּ, הַמַּגְבִּיהִי לָשָׁבֶת יותר מהשמים ומהארץ.
(ו) הַמַּשְׁפִּילִי לִרְאוֹת בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ, כי גם השגחתו על השמים היא על ידי שהוא 'משפיל לראות', ובכך הוא משגיח גם על הארץ, בפרטי מעשי בני האדם.
(ז) ועתה מתאר המשורר את הדוגמאות להשגחתו של ה' בפרטים, כי בניגוד לדעת הגויים, שבני האדם תלויים רק במזל, הרי ה' מְקִימִי מֵעָפָר דָּל – מקים את העני המושפל עד עפר, מֵאַשְׁפֹּת יָרִים אֶבְיוֹן – ואת האביון, השפל יותר מהעני ירים ה' מהאשפות.
(ח) לְהוֹשִׁיבִי – יושיב אותו בכבוד יחד עִם נְדִיבִים, ולא רק עם עשירים מאומה אחרת שאינם מכירים אותו, אלא אפילו עִם נְדִיבֵי עַמּוֹ, והגם שהכירו אותו בדלותו, יכבדוהו וישבו עימו.
(ט) מוֹשִׁיבִי עֲקֶרֶת הַבַּיִת – וכן נוטל ה' את האשה העקרה שבבית, שבדרך הטבע אינה יכולה ללדת, וירפא אותה בהשגחתו עד שתהא אֵם הַבָּנִים שְׂמֵחָה, הַלְלוּ יָהּ.
