נד וַיְהִ֣י ׀ כְּכַלּ֣וֹת שְׁלֹמֹ֗ה לְהִתְפַּלֵּל֙ אֶל־ה֔' אֵ֛ת כָּל־הַתְּפִלָּ֥ה וְהַתְּחִנָּ֖ה הַזֹּ֑את קָ֞ם מִלִּפְנֵ֨י מִזְבַּ֤ח ה֙' מִכְּרֹ֣עַ עַל־בִּרְכָּ֔יו וְכַפָּ֖יו פְּרֻשׂ֥וֹת הַשָּׁמָֽיִם׃ נה וַיַּֽעֲמֹ֕ד וַיְבָ֕רֶךְ אֵ֖ת כָּל־קְהַ֣ל יִשְׂרָאֵ֑ל ק֥וֹל גָּד֖וֹל לֵאמֹֽר׃ נו בָּר֣וּךְ ה֗' אֲשֶׁ֨ר נָתַ֤ן מְנוּחָה֙ לְעַמּ֣וֹ יִשְׂרָאֵ֔ל כְּכֹ֖ל אֲשֶׁ֣ר דִּבֵּ֑ר לֹֽא־נָפַ֞ל דָּבָ֣ר אֶחָ֗ד מִכֹּל֙ דְּבָר֣וֹ הַטּ֔וֹב אֲשֶׁ֣ר דִּבֶּ֔ר בְּיַ֖ד מֹשֶׁ֥ה עַבְדּֽוֹ׃ נז יְהִ֨י ה֤' אֱלֹהֵ֨ינוּ֙ עִמָּ֔נוּ כַּֽאֲשֶׁ֥ר הָיָ֖ה עִם־אֲבֹתֵ֑ינוּ אַל־יַֽעַזְבֵ֖נוּ וְאַֽל־יִטְּשֵֽׁנוּ׃ נח לְהַטּ֥וֹת לְבָבֵ֖נוּ אֵלָ֑יו לָלֶ֣כֶת בְּכָל־דְּרָכָ֗יו וְלִשְׁמֹ֨ר מִצְוֹתָ֤יו וְחֻקָּיו֙ וּמִשְׁפָּטָ֔יו אֲשֶׁ֥ר צִוָּ֖ה אֶת־אֲבֹתֵֽינוּ׃
֍ ֍ ֍
(נד) וַיְהִי כְּכַלּוֹת שְׁלֹמֹה לְהִתְפַּלֵּל אֶל ה' אֵת כָּל הַתְּפִלָּה וְהַתְּחִנָּה הַזֹּאת, קָם מִלִּפְנֵי מִזְבַּח ה' מִכְּרֹעַ עַל בִּרְכָּיו, כיון שהכריעה היתה נצרכת כל זמן שהתפלל וביקש בקשותיו בהכנעה מלפני ה', ועתה בא לברך את ישראל, וְכַפָּיו עדיין פְּרֻשׂוֹת הַשָּׁמָיִם, בבקשה מה' שיקיים את ברכתו.
(נה) וַיַּעֲמֹד שלמה, וַיְבָרֶךְ אֵת כָּל קְהַל יִשְׂרָאֵל קוֹל גָּדוֹל, לֵאמֹר.
(נו) בָּרוּךְ ה', אֲשֶׁר נָתַן מְנוּחָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אֲשֶׁר דִּבֵּר, כי כפי שהתבאר לעיל לא היה ניתן לבנות את בית המקדש קודם שהיתה מנוחה לישראל ממלחמותיהם, לֹא נָפַל דָּבָר אֶחָד מִכֹּל דְּבָרוֹ הַטּוֹב אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד מֹשֶׁה עַבְדּוֹ, כי התקיימה גם הבטחתו שיבחר מקום מיוחד לשכן את שמו שם בקביעות, שנאמר (ויקרא כו יא) 'ונתתי משכני בתוככם'.
(נז) יְהִי ה' אֱלֹהֵינוּ עִמָּנוּ, לקרב אותנו לתורתו ויראתו, כַּאֲשֶׁר הָיָה עִם אֲבֹתֵינוּ – כפי שקירב את אבותינו כשיצאו ממצרים, שהיה זה על ידי ניסים גלויים והשגחה תמידית, אַל יַעַזְבֵנוּ וְאַל יִטְּשֵׁנוּ – ולא יקרב אותנו על ידי שיעזוב אותנו למקרים הרעים, עד שנבין שחטאנו, ונתקרב אליו מחמת העונש, אלא תהיה הקורבה על ידי השגחתו וניסיו עמנו.
(נח) לְהַטּוֹת לְבָבֵנוּ אֵלָיו, לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וְלִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו וְחֻקָּיו וּמִשְׁפָּטָיו, אֲשֶׁר צִוָּה אֶת אֲבֹתֵינוּ.
