שיעור 661, ספר תהילים, פרק קמז, ה-יא
(ה) גָּד֣וֹל אֲדוֹנֵ֣ינוּ וְרַב־כֹּ֑חַ לִ֝תְבֽוּנָת֗וֹ אֵ֣ין מִסְפָּֽר׃
(ו) מְעוֹדֵ֣ד עֲנָוִ֣ים יְהוָ֑ה מַשְׁפִּ֖יל רְשָׁעִ֣ים עֲדֵי־אָֽרֶץ׃
(ז) עֱנ֣וּ לַֽיהוָ֣ה בְּתוֹדָ֑ה זַמְּר֖וּ לֵֽאלֹהֵ֣ינוּ בְכִנּֽוֹר׃
(ח) הַֽמְכַסֶּ֬ה שָׁמַ֨יִם ׀ בְּעָבִ֗ים הַמֵּכִ֣ין לָאָ֣רֶץ מָטָ֑ר הַמַּצְמִ֖יחַ הָרִ֣ים חָצִֽיר׃
(ט) נוֹתֵ֣ן לִבְהֵמָ֣ה לַחְמָ֑הּ לִבְנֵ֥י עֹ֝רֵ֗ב אֲשֶׁ֣ר יִקְרָֽאוּ׃
(י) לֹ֤א בִגְבוּרַ֣ת הַסּ֣וּס יֶחְפָּ֑ץ לֹֽא־בְשׁוֹקֵ֖י הָאִ֣ישׁ יִרְצֶֽה׃
(יא) רוֹצֶ֣ה יְ֭הוָה אֶת־יְרֵאָ֑יו אֶת־הַֽמְיַחֲלִ֥ים לְחַסְדּֽוֹ׃
(ה) ולעומת זאת השגחת ה' על ישראל אינה כן, שהרי גָּדוֹל אֲדוֹנֵינוּ – מצד שהוא אדונינו, שיש לו שייכות פרטית עמנו, הוא מנהיג אותנו בהשגחה פרטית גלויה, שלא על ידי מערכת הכוכבים הטבעית, וְרַב כֹּחַ – ובזה הוא מראה את רוב כוחו, לשדד את מערכות הטבע, לִתְבוּנָתוֹ אֵין מִסְפָּר, כי חכמתו היא ללא תכלית וסוף.
(ו) והדבר נראה לכל על ידי שמְעוֹדֵד עֲנָוִים יְיָ, הגם שלפי הטבע והוראת הכוכבים הם צריכים להיות שפלים, ולעומת זאת ה' מַשְׁפִּיל את הרְשָׁעִים עֲדֵי אָרֶץ, על אף שמצד הטבע הם צריכים להיות חזקים ועליונים, כי ה' מבטל את הוראת הטבע ומנהיג את העולם כרצונו.
(ז) עֱנוּ – הרימו קול שירה לַייָ, המנהיג את העולם בדרכי הטבע הקבועים, בְּתוֹדָה על טובותיו הכלליות לכל ברואיו. אך זַמְּרוּ, זמר הגדול מההילול הרגיל, לֵאלֹהֵינוּ המשגיח עלינו בפרטות, בְכִנּוֹר, שהוא חשוב יותר מהשירה בפה.
(ח) וקול השירה על ההנהגה הטבעית הוא כיון שגם בהנהגה זו ניכר שהכל בא מאיתו ובהשגחתו, שהרי הוא הַמְכַסֶּה שָׁמַיִם בְּעָבִים, הַמֵּכִין בכך לָאָרֶץ מָטָר, ועל ידי זה הוא הַמַּצְמִיחַ הָרִים חָצִיר, וכל זה מראה על השגחתו על הברואים.
(ט) ועל ידי החציר הזה הוא נוֹתֵן לִבְהֵמָה לַחְמָהּ, כי גם עליה תחול השגחת ה', ויתן מזון לִבְנֵי עֹרֵב אֲשֶׁר יִקְרָאוּ, וקריאתם היא האמור בפסוק הבא.
(י) וכך כביכול יכריזו בני העורב, לֹא בִגְבוּרַת הַסּוּס יֶחְפָּץ – אין ה' חפץ בגבורת הסוס, ואינו צריך בהשתדלות זו של הסוס כדי לתת מזון לברואיו, כי ה' מפרנס אפילו ברואים חלשים וקטנים כמו בני עורב, לֹא בְשׁוֹקֵי הָאִישׁ יִרְצֶה – אין צורך בשוקי האיש שילך בכוחו להלחם ולשלול שלל, או שילך למקומות רחוקים להשיג טרף לביתו, כי ה' ימציא לו מזונותיו ופרנסתו גם ללא טירחה זו.
(יא) כי רוֹצֶה יְיָ אֶת יְרֵאָיו שאינם משתדלים כלל, אֶת אותם הַמְיַחֲלִים רק לְחַסְדּוֹ, ואותם יפרנס ויזון בקלות וללא טירחה ועמל.
