א וְהַמֶּ֣לֶךְ שְׁלֹמֹ֗ה אָהַ֞ב נָשִׁ֧ים נָכְרִיּ֛וֹת רַבּ֖וֹת וְאֶת־בַּת־פַּרְעֹ֑ה מֽוֹאֲבִיּ֤וֹת עַמֳּנִיּוֹת֙ אֲדֹ֣מִיֹּ֔ת צֵֽדְנִיֹּ֖ת חִתִּיֹּֽת׃ ב מִן־הַגּוֹיִ֗ם אֲשֶׁ֣ר אָֽמַר־ה֩' אֶל־בְּנֵ֨י יִשְׂרָאֵ֜ל לֹֽא־תָבֹ֣אוּ בָהֶ֗ם וְהֵם֙ לֹֽא־יָבֹ֣אוּ בָכֶ֔ם אָכֵן֙ יַטּ֣וּ אֶת־לְבַבְכֶ֔ם אַֽחֲרֵ֖י אֱלֹֽהֵיהֶ֑ם בָּהֶ֛ם דָּבַ֥ק שְׁלֹמֹ֖ה לְאַֽהֲבָֽה׃ ג וַיְהִי־ל֣וֹ נָשִׁ֗ים שָׂרוֹת֙ שְׁבַ֣ע מֵא֔וֹת וּפִֽלַגְשִׁ֖ים שְׁלֹ֣שׁ מֵא֑וֹת וַיַּטּ֥וּ נָשָׁ֖יו אֶת־לִבּֽוֹ׃ ד וַיְהִ֗י לְעֵת֙ זִקְנַ֣ת שְׁלֹמֹ֔ה נָשָׁיו֙ הִטּ֣וּ אֶת־לְבָב֔וֹ אַֽחֲרֵ֖י אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֑ים וְלֹֽא־הָיָ֨ה לְבָב֤וֹ שָׁלֵם֙ עִם־ה֣' אֱלֹהָ֔יו כִּלְבַ֖ב דָּוִ֥יד אָבִֽיו׃ ה וַיֵּ֣לֶךְ שְׁלֹמֹ֔ה אַֽחֲרֵ֣י עַשְׁתֹּ֔רֶת אֱלֹהֵ֖י צִֽדֹנִ֑ים וְאַֽחֲרֵ֣י מִלְכֹּ֔ם שִׁקֻּ֖ץ עַמֹּנִֽים׃ ו וַיַּ֧עַשׂ שְׁלֹמֹ֛ה הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י ה֑' וְלֹ֥א מִלֵּ֛א אַֽחֲרֵ֥י ה֖' כְּדָוִ֥ד אָבִֽיו׃
֍ ֍ ֍
עתה יספר הנביא כי הצלחת שלמה המלך בכל מה שעשה היתה רק כל זמן ששמר ללכת בדרכי ה', אבל בסוף ימיו כאשר נמצא בו חטא, גם ה' עזבו:
(א) וְהַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה, אָהַב נָשִׁים נָכְרִיּוֹת רַבּוֹת, וְאֶת בַּת פַּרְעֹה [שהיתה חביבה עליו ביותר, ולכן מנאה הכתוב בפני עצמה], מוֹאֲבִיּוֹת, עַמֳּנִיּוֹת, אֲדֹמִיֹּת, צֵדְנִיֹּת, חִתִּיֹּת, והיה בזה חטא משולש, עצם ריבוי הנשים האסור על המלך, ולקיחת נשים שאסרתן התורה [אף על פי שגיירן שלמה], ולא לקחם רק דרך נישואין, אלא דרך אהבה, וכמו שיפרט הכתוב בהמשך הפסוקים.
(ב) ונשים אלו היו מִן הַגּוֹיִם אֲשֶׁר אָמַר ה' אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא תָבֹאוּ בָהֶם, וְהֵם לֹא יָבֹאוּ בָכֶם, אָכֵן – כי באמת יַטּוּ נשים אלו אֶת לְבַבְכֶם אַחֲרֵי אֱלֹהֵיהֶם, ולא רק שנשא שלמה נשים מהעמים הללו, אלא בָּהֶם דָּבַק שְׁלֹמֹה לְאַהֲבָה.
(ג) ומלבד זאת הרי אסור למלך לישא יותר משמונה עשרה נשים, אפילו כשרות, ושלמה נשא נשים רבות, וַיְהִי לוֹ נָשִׁים שָׂרוֹת שְׁבַע מֵאוֹת, וּפִלַגְשִׁים שְׁלֹשׁ מֵאוֹת, וַיַּטּוּ נָשָׁיו אֶת לִבּוֹ, ואמנם כל עוד היה שלמה צעיר, לא יכלו נשיו להטות את לבבו יותר מידי.
(ד) אך וַיְהִי לְעֵת זִקְנַת שְׁלֹמֹה, נָשָׁיו הִטּוּ אֶת לְבָבוֹ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים, ואין הכוונה שעבד שלמה בעצמו עבודה זרה חלילה, אלא רק נמנע מלמחות בנשותיו שעבדו עבודה זרה, ובזה היה ניכר וְלֹא הָיָה לְבָבוֹ שָׁלֵם עִם ה' אֱלֹהָיו כִּלְבַב דָּוִיד אָבִיו, שאילו היה לבבו שלם כלבב דוד, היה מוחה בנשותיו ומגרשן מעל פניו, והוא לא עשה כן.
(ה) וַיֵּלֶךְ שְׁלֹמֹה – ומתוך שתיקתו היה נראה כאילו הולך שלמה אַחֲרֵי עַשְׁתֹּרֶת אֱלֹהֵי צִדֹנִים, וְאַחֲרֵי מִלְכֹּם שִׁקֻּץ עַמֹּנִים.
(ו) וַיַּעַשׂ שְׁלֹמֹה הָרַע בְּעֵינֵי ה' וְלֹא מִלֵּא אַחֲרֵי ה' כְּדָוִד אָבִיו, כלומר, הרע שעשה שלמה היה בכך שלא נהג בשלימות כדוד אביו, שהיה מוסר נפשו לקיום דבר ה'.
