ז אָז֩ יִבְנֶ֨ה שְׁלֹמֹ֜ה בָּמָ֗ה לִכְמוֹשׁ֙ שִׁקֻּ֣ץ מוֹאָ֔ב בָּהָ֕ר אֲשֶׁ֖ר עַל־פְּנֵ֣י יְרֽוּשָׁלִָ֑ם וּלְמֹ֕לֶךְ שִׁקֻּ֖ץ בְּנֵ֥י עַמּֽוֹן׃ ח וְכֵ֣ן עָשָׂ֔ה לְכָל־נָשָׁ֖יו הַנָּכְרִיּ֑וֹת מַקְטִיר֥וֹת וּֽמְזַבְּח֖וֹת לֵאלֹֽהֵיהֶֽן׃ ט וַיִּתְאַנַּ֥ף ה֖' בִּשְׁלֹמֹ֑ה כִּֽי־נָטָ֣ה לְבָב֗וֹ מֵעִ֤ם ה֙' אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל הַנִּרְאָ֥ה אֵלָ֖יו פַּֽעֲמָֽיִם׃ י וְצִוָּ֤ה אֵלָיו֙ עַל־הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֔ה לְבִ֨לְתִּי־לֶ֔כֶת אַֽחֲרֵ֖י אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֑ים וְלֹ֣א שָׁמַ֔ר אֵ֥ת אֲשֶׁר־צִוָּ֖ה הֽ'׃ יא וַיֹּ֨אמֶר ה֜' לִשְׁלֹמֹ֗ה יַ֚עַן אֲשֶׁ֣ר הָֽיְתָה־זֹּ֣את עִמָּ֔ךְ וְלֹ֤א שָׁמַ֨רְתָּ֙ בְּרִיתִ֣י וְחֻקֹּתַ֔י אֲשֶׁ֥ר צִוִּ֖יתִי עָלֶ֑יךָ קָרֹ֨עַ אֶקְרַ֤ע אֶת־הַמַּמְלָכָה֙ מֵֽעָלֶ֔יךָ וּנְתַתִּ֖יהָ לְעַבְדֶּֽךָ׃ יב אַךְ־בְּיָמֶ֨יךָ֙ לֹ֣א אֶֽעֱשֶׂ֔נָּה לְמַ֖עַן דָּוִ֣ד אָבִ֑יךָ מִיַּ֥ד בִּנְךָ֖ אֶקְרָעֶֽנָּה׃ יג רַ֤ק אֶת־כָּל־הַמַּמְלָכָה֙ לֹ֣א אֶקְרָ֔ע שֵׁ֥בֶט אֶחָ֖ד אֶתֵּ֣ן לִבְנֶ֑ךָ לְמַ֨עַן֙ דָּוִ֣ד עַבְדִּ֔י וּלְמַ֥עַן יְרֽוּשָׁלִַ֖ם אֲשֶׁ֥ר בָּחָֽרְתִּי׃
֍ ֍ ֍
(ז) אָז יִבְנֶה שְׁלֹמֹה – מחמת שלא מיחה בנשותיו, היה נחשב הדבר כאילו בנה שלמה בעצמו בָּמָה לִכְמוֹשׁ שִׁקֻּץ מוֹאָב, בָּהָר אֲשֶׁר עַל פְּנֵי יְרוּשָׁלִָם, והוא 'הר הזיתים', וּלְמֹלֶךְ שִׁקֻּץ בְּנֵי עַמּוֹן.
(ח) וְכֵן עָשָׂה לְכָל נָשָׁיו הַנָּכְרִיּוֹת, שלא מחה בהן כשהיו מַקְטִירוֹת וּמְזַבְּחוֹת לֵאלֹהֵיהֶן.
(ט) וַיִּתְאַנַּף ה' [-כילה ה' חרון אפו] בִּשְׁלֹמֹה, כִּי נָטָה לְבָבוֹ מֵעִם ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, הַנִּרְאָה אֵלָיו פַּעֲמָיִם.
(י) ובאותם פעמים שנגלה אליו ה', וְצִוָּה אֵלָיו עַל הַדָּבָר הַזֶּה, לְבִלְתִּי לֶכֶת אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים, וְלֹא שָׁמַר אֵת אֲשֶׁר צִוָּה ה', אלא הניח לנשותיו לעבוד עבודה זרה, וכאשר עובר האדם על דבר ששמע בעצמו מפני ה', עוונו חמור יותר.
(יא) וַיֹּאמֶר ה' לִשְׁלֹמֹה, הגם שלא עבדת עבודה זרה ממש, מכל מקום, יַעַן אֲשֶׁר הָיְתָה זֹּאת עִמָּךְ – כיון שהיתה העבודה זרה ברשותך, שהיו נשותיו עובדות עבודה זרה, וְלֹא שָׁמַרְתָּ בְּרִיתִי וְחֻקֹּתַי אֲשֶׁר צִוִּיתִי עָלֶיךָ, שהיה ראוי לך לבער את העבודה זרה מרשותך, לכן קָרֹעַ אֶקְרַע אֶת הַמַּמְלָכָה מֵעָלֶיךָ וּנְתַתִּיהָ לְעַבְדֶּךָ. והיתה זו מידה כנגד מידה, כשם שנשותיו כביכול הסירו את המלכות מה' ועבדו את צבא השמים שהם עבדי ה', כך תיקרע המלכות משלמה המלך, ותינתן לעבדו.
(יב) ואף שהגזירה נגזרה כבר בימי שלמה, אַךְ בְּיָמֶיךָ לֹא אֶעֱשֶׂנָּה – לא יארע הדבר בפועל ממש בימי שלמה, לְמַעַן דָּוִד אָבִיךָ, וכמו שהתבאר שהבטיח ה' לדוד ששלמה בנו ימלוך אחריו ללא תנאי, גם אם יחטא, ורק לזרע שלמה לא הובטחה המלוכה אלא אם כן ילכו בדרכי ה', ולכן מִיַּד בִּנְךָ אֶקְרָעֶנָּה.
(יג) רַק אֶת כָּל הַמַּמְלָכָה לֹא אֶקְרָע, אלא שֵׁבֶט אֶחָד אֶתֵּן לִבְנֶךָ, ואעשה זאת לְמַעַן דָּוִד עַבְדִּי, וּלְמַעַן יְרוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בָּחָרְתִּי, כי בית המקדש בנוי שם, ועל ידי שימלוך שם מלך מזרע דוד ושלמה, יהא זריז וזהיר בתיקון הבית ושמירתו, כי אבותיו בנוהו.
