שיעור 69, ספר משלי, פרק ז, ו-י

ו כִּ֭י בְּחַלּ֣וֹן בֵּיתִ֑י בְּעַ֖ד אֶשְׁנַבִּ֣י נִשְׁקָֽפְתִּי׃ ז וָאֵ֤רֶא בַפְּתָאיִ֗ם אָ֘בִ֤ינָה בַבָּנִ֗ים נַ֣עַר חֲסַר־לֵֽב׃ ח עֹבֵ֣ר בַּ֭שּׁוּק אֵ֣צֶל פִּנָּ֑הּ וְדֶ֖רֶךְ בֵּיתָ֣הּ יִצְעָֽד׃ ט בְּנֶֽשֶׁף־בְּעֶ֥רֶב י֑וֹם בְּאִישׁ֥וֹן לַ֗֝יְלָה וַֽאֲפֵלָֽה׃ י וְהִנֵּ֣ה אִ֭שָּׁה לִקְרָאת֑וֹ שִׁ֥ית ז֝וֹנָ֗ה וּנְצֻ֥רַת לֵֽב׃

֍             ֍              ֍

(ו) כִּי בְּחַלּוֹן בֵּיתִי, שממנו רואים דברים גלויים, בְּעַד אֶשְׁנַבִּי, שממנו ניתן לראות גם דברים נסתרים, נִשְׁקָפְתִּי, והתבוננתי לראות.

(ז) וָאֵרֶא בַפְּתָאיִם – דרך החלון, שממנו רואים דברים גלויים, ראיתי את הפתאים, שאין להם דעת להסתיר את מעשיהם, אָבִינָה בַבָּנִים – ובעד האשנב הבנתי את מעשי הבנים שיש להם דעת להסתיר את מעשיהם [ולכן אי אפשר 'לראות' את מעשיהם, אך ניתן 'להבין' אותם], וראייתי והבנתי היו שזהו נַעַר חֲסַר לֵב, שחסר לו כח הנפש למשול על תאוותיו.

(ח) בתחילה הוא עֹבֵר כדרכו בַּשּׁוּק, אך נוטה הוא אֵצֶל פִּנָּהּ – לפינה שאותה אשה יושבת שם, ואחר כך וְדֶרֶךְ בֵּיתָהּ יִצְעָד, כפי שיבואר בפסוק הבא.

(ט) ותחילה עובר הוא בשוק בְּנֶשֶׁף, בְּעֶרֶב יוֹם – בתחילת הלילה, כשהיום מעריב [כי לשון 'נשף' משמשת גם לזמן הסמוך לעלות השחר, ולכן מבאר שנשף האמור כאן הוא בערבו של יום], ואחר כך יצעד אל ביתה בְּאִישׁוֹן לַיְלָה וַאֲפֵלָה.

(י) וְהִנֵּה כשם שהוא התכוון ללכת אליה, כך אותה אִשָּׁה יוצאת לִקְרָאתוֹ, שִׁית זוֹנָה – ערוותה טבועה בזנות מצד טבע גופה, וּנְצֻרַת לֵב – הלב שלה נצור ומוקף תמיד בהרהורי עבירה, כי אין ללבה כח למשול על תאוותה.