מד וַיִּשְׁלַ֣ח אִתּֽוֹ־הַ֠מֶּלֶךְ אֶת־צָד֨וֹק הַכֹּהֵ֜ן וְאֶת־נָתָ֣ן הַנָּבִ֗יא וּבְנָיָ֨הוּ֙ בֶּן־יְה֣וֹיָדָ֔ע וְהַכְּרֵתִ֖י וְהַפְּלֵתִ֑י וַיַּרְכִּ֣בוּ אֹת֔וֹ עַ֖ל פִּרְדַּ֥ת הַמֶּֽלֶךְ׃ מה וַיִּמְשְׁח֣וּ אֹת֡וֹ צָד֣וֹק הַכֹּהֵ֣ן וְנָתָן֩ הַנָּבִ֨יא ׀ לְמֶ֜לֶךְ בְּגִח֗וֹן וַיַּֽעֲל֤וּ מִשָּׁם֙ שְׂמֵחִ֔ים וַתֵּהֹ֖ם הַקִּרְיָ֑ה ה֥וּא הַקּ֖וֹל אֲשֶׁ֥ר שְׁמַעְתֶּֽם׃ מו וְגַם֙ יָשַׁ֣ב שְׁלֹמֹ֔ה עַ֖ל כִּסֵּ֥א הַמְּלוּכָֽה׃ מז וְגַם־בָּ֜אוּ עַבְדֵ֣י הַמֶּ֗לֶךְ לְ֠בָרֵךְ אֶת־אֲדֹנֵ֜ינוּ הַמֶּ֣לֶךְ דָּוִד֮ לֵאמֹר֒ יֵיטֵ֨ב אֱלֹהִ֜ים אֶת־שֵׁ֤ם שְׁלֹמֹה֙ מִשְּׁמֶ֔ךָ וִֽיגַדֵּ֥ל אֶת־כִּסְא֖וֹ מִכִּסְאֶ֑ךָ וַיִּשְׁתַּ֥חוּ הַמֶּ֖לֶךְ עַל־הַמִּשְׁכָּֽב׃ מח וְגַם־כָּ֖כָה אָמַ֣ר הַמֶּ֑לֶךְ בָּר֨וּךְ ה֜' אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל אֲשֶׁ֨ר נָתַ֥ן הַיּ֛וֹם יֹשֵׁ֥ב עַל־כִּסְאִ֖י וְעֵינַ֥י רֹאֽוֹת׃ מט וַיֶּֽחֶרְדוּ֙ וַיָּקֻ֔מוּ כָּ֨ל־הַקְּרֻאִ֔ים אֲשֶׁ֖ר לַאֲדֹֽנִיָּ֑הוּ וַיֵּֽלְכ֖וּ אִ֥ישׁ לְדַרְכּֽוֹ׃
֍ ֍ ֍
(מד) לאחר שאמר אביתר באופן כללי את עיקר הדבר שהומלך שלמה, פירט להם את הנעשה בפרטים, כדי שיבינו שאפסה תקוותו של אדוניהו למלוך. וַיִּשְׁלַח אִתּוֹ הַמֶּלֶךְ אֶת צָדוֹק הַכֹּהֵן וְאֶת נָתָן הַנָּבִיא וּבְנָיָהוּ בֶּן יְהוֹיָדָע, ונמצא שהיתה משיחתו למלכות על ידי כהן גדול, נביא וראש הסנהדרין, וְהַכְּרֵתִי וְהַפְּלֵתִי, וַיַּרְכִּבוּ אֹתוֹ עַל פִּרְדַּת הַמֶּלֶךְ.
(מה) וַיִּמְשְׁחוּ אֹתוֹ צָדוֹק הַכֹּהֵן וְנָתָן הַנָּבִיא לְמֶלֶךְ בְּגִחוֹן. ואל תחשבו שהעם לא הסכימו לכך, אלא וַיַּעֲלוּ מִשָּׁם כל העם שְׂמֵחִים, וַתֵּהֹם הַקִּרְיָה, הוּא הַקּוֹל אֲשֶׁר שְׁמַעְתֶּם.
(מו) ואל תחשבו שמלכות שלמה תתחיל רק לאחר מיתת דוד, ובינתיים יוכלו לטכס עיצה כיצד להמליך את אדוניהו, אלא וְגַם כבר יָשַׁב שְׁלֹמֹה עתה עַל כִּסֵּא הַמְּלוּכָה.
(מז) ואל תחשבו שצדוק הכהן ונתן הנביא ובניהו בן יהוידע עשו זאת על דעת עצמם [וכמו שיואב ואביתר רצו להמליך את אדוניהו על דעת עצמם], אין הדבר כן, אלא וְגַם בָּאוּ עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ לְבָרֵךְ אֶת אֲדֹנֵינוּ הַמֶּלֶךְ דָּוִד לֵאמֹר, יֵיטֵב אֱלֹהִים אֶת שֵׁם שְׁלֹמֹה מִשְּׁמֶךָ, וִיגַדֵּל אֶת כִּסְאוֹ מִכִּסְאֶךָ, וַיִּשְׁתַּחוּ הַמֶּלֶךְ עַל הַמִּשְׁכָּב, הרי שמדעתו ומרצונו נעשה כל הדבר.
(מח) וגם לא יחלק דוד את המלכות בין שלמה לאדוניהו, אלא וְגַם כָּכָה אָמַר הַמֶּלֶךְ דוד, בָּרוּךְ ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר נָתַן הַיּוֹם יֹשֵׁב עַל כִּסְאִי, והיינו שתופס הוא את כל מלכותו של דוד על כל ישראל, וְעֵינַי רֹאוֹת, הרי שתיכף תפס את המלכות, באופן שכעת שלמה הוא המלך, והמורד בו חייב מיתה.
(מט) וַיֶּחֶרְדוּ וַיָּקֻמוּ כָּל הַקְּרֻאִים אֲשֶׁר לַאֲדֹנִיָּהוּ, וַיֵּלְכוּ אִישׁ לְדַרְכּוֹ.
