יב וְאַ֥תְּ ק֖וּמִי לְכִ֣י לְבֵיתֵ֑ךְ בְּבֹאָ֥ה רַגְלַ֛יִךְ הָעִ֖ירָה וּמֵ֥ת הַיָּֽלֶד׃ יג וְסָֽפְדוּ־ל֤וֹ כָל־יִשְׂרָאֵל֙ וְקָֽבְר֣וּ אֹת֔וֹ כִּי־זֶ֣ה לְבַדּ֔וֹ יָבֹ֥א לְיָֽרָבְעָ֖ם אֶל־קָ֑בֶר יַ֣עַן נִמְצָא־ב֞וֹ דָּבָ֣ר ט֗וֹב אֶל־ה֛' אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל בְּבֵ֥ית יָֽרָבְעָֽם׃ יד וְהֵקִים֩ יְהוָ֨ה ל֥וֹ מֶ֨לֶךְ֙ עַל־יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֥ר יַכְרִ֛ית אֶת־בֵּ֥ית יָֽרָבְעָ֖ם זֶ֣ה הַיּ֑וֹם וּמֶ֖ה גַּם־עָֽתָּה׃ טו וְהִכָּ֨ה ה֜' אֶת־יִשְׂרָאֵ֗ל כַּֽאֲשֶׁ֨ר יָנ֣וּד הַקָּנֶה֮ בַּמַּיִם֒ וְנָתַ֣שׁ אֶת־יִשְׂרָאֵ֗ל מֵ֠עַל הָֽאֲדָמָ֨ה הַטּוֹבָ֤ה הַזֹּאת֙ אֲשֶׁ֤ר נָתַן֙ לַאֲב֣וֹתֵיהֶ֔ם וְזֵרָ֖ם מֵעֵ֣בֶר לַנָּהָ֑ר יַ֗עַן אֲשֶׁ֤ר עָשׂוּ֙ אֶת־אֲשֵׁ֣רֵיהֶ֔ם מַכְעִיסִ֖ים אֶת־הֽ'׃ טז וְיִתֵּ֖ן אֶת־יִשְׂרָאֵ֑ל בִּגְלַ֞ל חַטֹּ֤אות יָֽרָבְעָם֙ אֲשֶׁ֣ר חָטָ֔א וַֽאֲשֶׁ֥ר הֶֽחֱטִ֖יא אֶת־יִשְׂרָאֵֽל׃
֍ ֍ ֍
(יב) עתה הוסיף אחיה בנבואתו לומר לה מה יהיה עם הילד החולה, וְאַתְּ, קוּמִי לְכִי לְבֵיתֵךְ, בְּבֹאָה – כאשר יבואו רַגְלַיִךְ הָעִירָה, וּמֵת הַיָּלֶד.
(יג) וכיון שימות כעת, קודם שתתקיים הגזירה על כל בית ירבעם, וְסָפְדוּ לוֹ כָל יִשְׂרָאֵל, וְקָבְרוּ אֹתוֹ, כִּי זֶה לְבַדּוֹ מכל בניו של ירבעם, יָבֹא לְיָרָבְעָם אֶל קָבֶר [ובכך רמז שגם ירבעם עצמו ינתן לקבורה, ולכן ניתן לומר שהבן הזה יבוא 'לירבעם' אל קבר], והטעם שהוא זכה לכך, יַעַן נִמְצָא בוֹ דָּבָר טוֹב אֶל ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, שכאשר מינה ירבעם שומרים בדרכים שלא יעלו ישראל לרגל לירושלים, היה הוא אחד מהשומרים, וביטל את משמרתו ועלה בעצמו לירושלים. והגם שאינו צדיק, מכל מקום כיון שדבר טוב זה נמצא בו בעודו בְּבֵית יָרָבְעָם, שהיו מסיתים אותו שלא לעשות מעשים טובים, מחמת כן אפילו אותו מעשה נחשב כמעשה גדול, שראוי לקבל עליו שכר.
(יד) עתה מוסיף הנביא שאותו שיכרית את בית ירבעם לא יהיה מלך יהודה [שאז בדרך הטבע תהיה לו איבה ומלחמה עם מלך ישראל], אלא וְהֵקִים ה' לוֹ מֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל למטרה זו בלבד, אֲשֶׁר יַכְרִית אֶת בֵּית יָרָבְעָם זֶה הַיּוֹם – שיכרית את כל בית ירבעם החיים היום, וּמֶה גַּם עָתָּה – וכן יכרית גם את כל מי שיוולד לאחר נבואה זו והלאה.
(טו) ולא רק ירבעם וביתו יענשו, אלא גם כל ישראל ייענשו, אלא שעונש זה לא יהיה מיד אלא לאחר זמן, וְהִכָּה ה' אֶת יִשְׂרָאֵל, כַּאֲשֶׁר יָנוּד הַקָּנֶה בַּמַּיִם, שמרוב רכותו הוא מתנודד בקלות אנה ואנה מכל רוח קלה, ונבואה זו התקיימה בימי חזאל מלך ארם (מלכים ב' יג ז), ולאחר זמן ייענשו בעונש חמור יותר, וְנָתַשׁ ה' אֶת יִשְׂרָאֵל מֵעַל הָאֲדָמָה הַטּוֹבָה הַזֹּאת אֲשֶׁר נָתַן לַאֲבוֹתֵיהֶם, ודבר זה אירע על ידי מלך אשור, בימי פקח מלך ישראל (מלכים ב' טו כט), וְזֵרָם מֵעֵבֶר לַנָּהָר, ודבר זה אירע על ידי מלך אשור, בימי הושע מלך ישראל (מלכים ב' יז ד), והטעם שנענשו כל ישראל, אף על פי שעל חטאי עגלי הזהב היה מקום ללמד עליהם זכות שהיו אנוסים או מפותים על ידי ירבעם בן נבט, יַעַן אֲשֶׁר עָשׂוּ אֶת אֲשֵׁרֵיהֶם, ועל זה לא הכריח אותם ירבעם, אלא חטאו מעצמם, והיו בכך מַכְעִיסִים אֶת ה'.
(טז) וְיִתֵּן ה' אֶת יִשְׂרָאֵל לעונשים אלו, בִּגְלַל חַטֹּאות יָרָבְעָם, אֲשֶׁר חָטָא וַאֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת יִשְׂרָאֵל, כי לאחר שחטאו מעצמם בענין האשרות, שלא הכריחם ירבעם על כך, היתה זו הוכחה שגם בעגלי ירבעם חטאו מרצונם, ולא מחמת שירבעם הכריחם לכך, ולכן נענשו גם עליהם.
