יז וַתָּ֨קָם֙ אֵ֣שֶׁת יָֽרָבְעָ֔ם וַתֵּ֖לֶךְ וַתָּבֹ֣א תִרְצָ֑תָה הִ֛יא בָּאָ֥ה בְסַף־הַבַּ֖יִת וְהַנַּ֥עַר מֵֽת׃ יח וַיִּקְבְּר֥וּ אֹת֛וֹ וַיִּסְפְּדוּ־ל֖וֹ כָּל־יִשְׂרָאֵ֑ל כִּדְבַ֤ר ה֙' אֲשֶׁ֣ר דִּבֶּ֔ר בְּיַד־עַבְדּ֖וֹ אֲחִיָּ֥הוּ הַנָּבִֽיא׃ יט וְיֶ֨תֶר֙ דִּבְרֵ֣י יָֽרָבְעָ֔ם אֲשֶׁ֥ר נִלְחַ֖ם וַֽאֲשֶׁ֣ר מָלָ֑ךְ הִנָּ֣ם כְּתוּבִ֗ים עַל־סֵ֛פֶר דִּבְרֵ֥י הַיָּמִ֖ים לְמַלְכֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ כ וְהַיָּמִים֙ אֲשֶׁ֣ר מָלַ֣ךְ יָֽרָבְעָ֔ם עֶשְׂרִ֥ים וּשְׁתַּ֖יִם שָׁנָ֑ה וַיִּשְׁכַּב֙ עִם־אֲבֹתָ֔יו וַיִּמְלֹ֛ךְ נָדָ֥ב בְּנ֖וֹ תַּחְתָּֽיו׃ כא וּרְחַבְעָם֙ בֶּן־שְׁלֹמֹ֔ה מָלַ֖ךְ בִּֽיהוּדָ֑ה בֶּן־אַרְבָּעִ֣ים וְאַחַ֣ת שָׁנָה֩ רְחַבְעָ֨ם בְּמָלְכ֜וֹ וּֽשְׁבַ֨ע עֶשְׂרֵ֥ה שָׁנָ֣ה ׀ מָלַ֣ךְ בִּירֽוּשָׁלִַ֗ם הָ֠עִיר אֲשֶׁר־בָּחַ֨ר ה֜' לָשׂ֨וּם אֶת־שְׁמ֥וֹ שָׁם֙ מִכֹּל֙ שִׁבְטֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְשֵׁ֣ם אִמּ֔וֹ נַֽעֲמָ֖ה הָֽעַמֹּנִֽית׃ כב וַיַּ֧עַשׂ יְהוּדָ֛ה הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י ה֑' וַיְקַנְא֣וּ אֹת֗וֹ מִכֹּל֙ אֲשֶׁ֣ר עָשׂ֣וּ אֲבֹתָ֔ם בְּחַטֹּאתָ֖ם אֲשֶׁ֥ר חָטָֽאוּ׃ כג וַיִּבְנ֨וּ גַם־הֵ֧מָּה לָהֶ֛ם בָּמ֥וֹת וּמַצֵּב֖וֹת וַֽאֲשֵׁרִ֑ים עַ֚ל כָּל־גִּבְעָ֣ה גְבֹהָ֔ה וְתַ֖חַת כָּל־עֵ֥ץ רַֽעֲנָֽן׃ כד וְגַם־קָדֵ֖שׁ הָיָ֣ה בָאָ֑רֶץ עָשׂ֗וּ כְּכֹל֙ הַתּֽוֹעֲבֹ֣ת הַגּוֹיִ֔ם אֲשֶׁר֙ הוֹרִ֣ישׁ ה֔' מִפְּנֵ֖י בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
֍ ֍ ֍
(יז) כאשר סיים אחיה השילוני את נבואתו הקשה, וַתָּקָם אֵשֶׁת יָרָבְעָם, וַתֵּלֶךְ, וַתָּבֹא תִרְצָתָה. הִיא בָּאָה בְסַף הַבַּיִת, וְהַנַּעַר מֵת – נודע לה שהנער כבר מת כשנכנסה לשערי העיר, כמו שהתנבא לה אחיה.
(יח) וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ, וַיִּסְפְּדוּ לוֹ כָּל יִשְׂרָאֵל, כִּדְבַר ה' אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד עַבְדּוֹ אֲחִיָּהוּ הַנָּבִיא.
(יט) וְיֶתֶר דִּבְרֵי יָרָבְעָם, אֲשֶׁר נִלְחַם, וַאֲשֶׁר מָלָךְ, הִנָּם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל.
(כ) וְהַיָּמִים אֲשֶׁר מָלַךְ יָרָבְעָם, עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה, וַיִּשְׁכַּב עִם אֲבֹתָיו, וַיִּמְלֹךְ נָדָב בְּנוֹ תַּחְתָּיו.
(כא) וּרְחַבְעָם בֶּן שְׁלֹמֹה מָלַךְ בִּיהוּדָה, בֶּן אַרְבָּעִים וְאַחַת שָׁנָה רְחַבְעָם בְּמָלְכוֹ, וּשְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִַם, ואף שהיתה זו הָעִיר אֲשֶׁר בָּחַר ה' לָשׂוּם אֶת שְׁמוֹ שָׁם מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל, והיה ראוי שלא יחטא כלל, מכל מקום חטא, וכמו שיבואר להלן, והסיבה שגרמה לו לחטוא, וְשֵׁם אִמּוֹ נַעֲמָה הָעַמֹּנִית, שהיתה עובדת עבודה זרה בעת זקנת שלמה, וכיון שגדל בביתה נמשך אחר חטאיה.
(כב) ושלש שנים לאחר שמלך רחבעם על יהודה, וַיַּעַשׂ יְהוּדָה הָרַע בְּעֵינֵי ה', וַיְקַנְאוּ [-הכעיסו] אֹתוֹ מִכֹּל אֲשֶׁר עָשׂוּ אֲבֹתָם בימי שפוט השופטים, בְּחַטֹּאתָם אֲשֶׁר חָטָאוּ.
(כג) וַיִּבְנוּ גַם הֵמָּה לָהֶם בָּמוֹת, וּמַצֵּבוֹת, וַאֲשֵׁרִים, עַל כָּל גִּבְעָה גְבֹהָה נטעו את האשרות, וְתַחַת כָּל עֵץ רַעֲנָן בנו את הבמות והמצבות.
(כד) וְגַם קָדֵשׁ הָיָה בָאָרֶץ – גם חטאים של זנות היו בארץ יהודה, עָשׂוּ כְּכֹל הַתּוֹעֲבֹת, ואמנם לא היו ישראל החוטאים, אלא הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הוֹרִישׁ ה' מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, הם חטאו בכך, וישראל לא מחו בהם.
