שער העשרים וארבעה – שער החניפות
החניפות נחלקת לתשעה חלקים: א. מי שהוא מכיר בחברו שהוא רשע ורמאי, ושהוא מוציא שם רע על הכשרים, ושהוא גוזל ממון חברו, ואף על פי כן מחניף לו. ולא די שהוא מחניף לו ומשבחו, אלא שהוא מחליק לו לשון ויאמר: 'לא פעלת אוון במה שעשית', בדבר זה יש כמה עבירות והרבה עונשין: האחד, שהיה לו להוכיחו על חטאיו. ולא די שאינו מוכיחו, אלא אומר לו 'לא חטאת' ומחזיק יד מרעים. ונענש על כך שלא קנא לאמת. ועוד: שנותן בכך מכשול לפני החוטא, כי כשאומר 'לא חטאת' לא ישוב מרעתו, ויוסיף עוד לחטוא; מלבד העונש שנענש על נזק וצער בני אדם שהזיק וצער החוטא, ולא ישלם להם ולא יפייסם, מחמת החניפות של אותו אדם. ואם עוונו של אותו חוטא גלוי לרבים, וזה מחניף לו ברבים ואומר לו: 'זך וישר אתה', אז חילל את שם ה', וביזה דת ודין. וחייב אדם למסור עצמו לסכנה ולא ישים עצמו בעוון זה.
