השער השנים עשר – שער הכעס
הכעס מונע לב האדם מכל הטובות, כי כשאדם כועס אין לו לב לרחם על העניים. ובה' יתברך נאמר 'ברוגז רחם תזכור', אך הנהגה זו רחוקה מאד מהנהגת בשר ודם, שאינו מרחם בעת כעסו.
הכעס מבטל כוונת לב האדם בתפילה, ואין שכינה שורה מתוך הכעס.
הכעסן לא יהיה חכם גדול. כי הכעס מבריח מלבו חכמתו, שלא יוכל לענות כהוגן ולא יוכיח כהוגן, וכל דבריו נאמרים שלא בהשכל.
