השער הארבעה עשר – שער הקנאה
מי שמידת הקנאה מתגברת עליו, הוא מגונה מאוד. כי הקנאה מביאה את האדם לידי חימוד, והתורה אמרה 'לא תחמוד'. וכשהוא חומד, מגיע לידי גזל, כמו שנאמר (מיכה ב ב) 'וחמדו שדות וגזלו כרמים'. ואדם אשר החמדה מתגברת בו, הוא קרוב לעבור על כל עשרת הדברות.
כשאדם מקנא בחוטאים, ורואה עשרם והצלחתם, ורואה צדיקים מתדלדלים ומתייסרים בייסורים, ומתוך כך תגעל נפשו ביראת האלהים ובמשפטיו וחוקיו, וימאס לומדי תורה ומקיימיה, וזה הדרך מביא הוללות בדעת בני אדם, וישיב לבם אחורנית, בראותם רשע וטוב לו וצדיק ורע לו. ומתוך כך הולכים בשרירות לבם ואומרים: פלוני ופלוני עושים כך והם עשירים, וכן נעשה גם אנחנו, ומה שיקרה להם יקרה גם לנו! וכל זה מחמת קנאה שמקנא ברשעים וחומד עשרם ושלוותם, ויש בני אדם שמחמת כן פורקים מעליהם עול המצוות.
אבל הצדיקים אינם מקנאים ברשעים, ואינם חומדים ממונם ולא שלוותם, כי יבינו שעושרם שמור להם לרעתם, ושלוותם ניתנת להם רק כדי להאבידם מרב טוב הצפון לצדיקים. ויבינו שעוני הצדיקים ודוחקם הוא רק כדי לצרפם וללבנם ולהגדיל מעלותם לעולם הבא.
ואין ספק שמי שחושב כך לא יחמוד ולא יקנא, אלא ישמח בראות שלוות רשעים, ויאמר: אם למכעיסיו ה' נותן כך – לעושי רצונו לא כל שכן! ויתן ויחזור ויתן.
