השער העשרים ואחד – שער השתיקה
[המשך חלקי הליצנות:] ג. יש פעמים שהאדם לועג לדברים, אף כי אין דעתו להבזות בעליהם, אך מרחיק מעשים שיש תקווה ואחרית לפעולתם. והלץ הזה הוא חכם בעיניו, וכל מעשה שהוא לא התחיל ונראה לו שטות – לועג עליו. ופעמים תביאהו המידה הזאת לידי מינות להלעיג על המצוות, שנאמר 'זדים הליצוני עד מאוד, מתורתך לא נטיתי'.
וזה הלועג אינו מקבל תוכחה, שנאמר 'אל תוכח לץ פן ישנאך'. ובגלל שהוא חכם בעיניו, מתלוצץ בפעולת אדם אחר. והיא המידה שאין לה תקווה, שנאמר 'ראית איש חכם בעיניו, תקווה לכסיל ממנו'.
