השער השמיני, שער חשבון הנפש

פרק שלישי

החשבון העשרים וארבעה: שתחשוב עם נפשך בכל הדברים השייכים לידיעת ה' ולימוד תורתו, שהתבררו לך כבר בקטנותך, שלא תשאירם באותה הבנה והכרה שהיו לך בילדותך, אלא בעת שתתבגר ותתחזק הבנת שכלך תחזור ותלמד את הדברים בעיון ראוי, כאילו לא למדת אותם מעולם, הן בענין לימוד התורה ודברי הנביאים, והן בענין התפילות והתשבחות, ואל תנהג בכל זה כמנהג ימי הנערות, שתאמר את הדברים בלשונך – מה שיזדמן וכפי שיזדמן לך, ואינך יודע הענין.

וכן תעשה בדברי החכמים והקבלה, שתתבונן בהם שוב ושוב, ואל תנוח דעתך על מה שנתברר אצלך בתחלת למודך. ומה שיתברר אצלך, תזכרנו ותתיישב בו, ומה שתסתפק בבירורו תחקור עליו מחכמי דורך, אז יראה לך מסודות התורה וסודות הנביאים והחכמים דברים שלא היית יכול להשיג בקטנותך ובתחילת לימודך.

ואל תשיאך מידת הגאוה לחשוב שכבר בנערותך היתה דעתך והכרתך גבוהה וחזקה, ולא נוסף לך עליה דבר, כי דבר זה לא יתכן כלל, ואין זה אלא מפיתויי היצר הרע, שידמה בעיניך שאתה חכם גמור ולא תחסר מאומה, וכמו שנאמר 'החכם עיניו בראשו', כלומר, מסתכל הוא בתחילת הענינים ובמה שכבר למד, ובודק אותם בכל פעם מחדש, 'והכסיל בחושך הולך', כי הכסיל מתעלם מכל זה, כמי שהולך באפלת הלילה בדרך ארוכה, לא יביט אל מה שעבר, ואם יחזיר פניו – לא יבחין במאומה, וכך נוהג הכסיל שלא להתבונן במה שכבר למד, ועל זה נאמר 'וראיתי אני שיש יתרון לחכמה מן הסכלות כיתרון האור מן החשך'.