יום רביעי
ו' סיון התשפ"ד

היום תשעה וארבעים יום שהם שבעה שבועות בעומר

יום רביעי
ו' סיון התשפ"ד

היום תשעה וארבעים יום שהם שבעה שבועות בעומר

חיפוש בארכיון

תועליות הרלב"ג, מלכים א (14)

והם הדברים שיש לנו ללמוד מדברי הנביא בפסוקים אלו

 

ז. לפרסם המופתים והנפלאות שנעשו על יד איש האלהים אשר בא מיהודה, ונתחדשו עוד בסיבתו, והם, מה שיבשה יד ירבעם בגלל שרמז בה לתפוס את הנביא, ומה שנקרע המזבח ונשפך הדשן, ומה ששבה יד המלך אליו כאשר התפלל עליו הנביא, ומה שקרה לנביא עצמו כעונש על כך שעבר על נבואת עצמו, שהמית אותו האריה, כי בהאמנה במופתים תתקיים התורה.

ח. להודיע שכאשר מצווה ה' דבר בנבואה, לא יחזור בו מציווי זה, ולכן נענש הנביא אשר מיהודה על אשר אכל לחם ושתה מים בעיר ההיא שהזהירו ה' שלא לאכול בה, ואף על פי שאמר לו הנביא הזקן אשר בבית אל כי מלאך בא אליו בדבר ה' ואמר לו שישיבהו אל ביתו ויאכל לחם וישתה מים, ואם היה יתכן הדבר שיחזור בו ה' מציוויו לא היה ראוי שיענש הנביא אשר מיהודה [ואל תקשה על כך מעקידת יצחק שנראה כאילו שב ה' מציוויו הראשון לאברהם אבינו, אין הדבר כן, כי מתחילה היתה כוונת ה' שרק יעלה אותו על המזבח ולא ישחטהו, אלא שאברהם לא הבין זאת בתחילה].

ט. להודיע שבעולם הזה אין הקב"ה מעניש מיד את האנשים הרעים מאד, ולכן הנביא הזקן, שהיו חטאיו עצומים, לא נענש מיד על שדיבר במזיד שקר בשם ה', ולעומת זאת נביא האמת שחטא בשגגה [שהרי האמין לנביא הזקן, וחטאו היה רק בכך שלא התבונן בדעתו שלא יתכן שה' יחזור בו מציוויו] נענש מיד. וכן ירבעם בן נבט לא נענש על חטאיו העצומים, ואילו רחבעם מלך יהודה נענש מיד כשהתחיל לחטוא.

 

"וְדִבַּרְתִּי עַל הַנְּבִיאִים, וְאָנֹכִי חָזוֹן הִרְבֵּיתִי, וּבְיַד הַנְּבִיאִים אֲדַמֶּה" (הושע יב יא)