יום רביעי
ו' סיון התשפ"ד

היום תשעה וארבעים יום שהם שבעה שבועות בעומר

יום רביעי
ו' סיון התשפ"ד

היום תשעה וארבעים יום שהם שבעה שבועות בעומר

חיפוש בארכיון

תועליות הרלב"ג, מלכים א (20)

והם הדברים שיש לנו ללמוד מדברי הנביא בפסוקים אלו:

כד. להודיע שה' יתברך עושה מופתים על ידי נביאו באמצעות התפילה, ולכן התפלל אליהו קודם שהחיה את בן האלמנה, וקודם שירדה אש מן השמים, וקודם שירד מטר. וזהו יסוד גדול, לידע שכל המופתים שנעשו לא היו מוכרחים לבא כמו שאר חוקי הטבע שנבראו בבריאת העולם, אלא הכל נעשה בבחירת האדם, ועל ידי תפילת הנביא אל ה'.

כה. להודיע שאין ראוי לאדם השלם לחמול על הרעים המחטיאים אחרים ומסירים אותם מאחרי ה', כי החמלה עליהם היא עצמה אכזריות על הטובים, ולכן תמצא שצוה אליהו לתפוש את נביאי הבעל כולם, באופן שלא ימלט איש מהם, והורידום אל נחל קישון, ושחטם שם.

כו. להודיע שראוי לכל אדם לחלוק כבוד מלכות, הלא תראה כי אליהו עם עוצם מעלתו בנבואה, חגר מתניו לרוץ לפני אחאב עד בואו ליזרעאל. ואמנם חלק לו כבוד רק עתה, ולא קודם, כי באותו זמן סר גם אחאב מאחרי הבעלים והאמין בה', ולכן הסכים לאליהו בהריגת נביאי הבעל. אך קודם לכן, כשהיה בתכלית הרוע, לא חלק לו אליהו כבוד, וכן לא חלק לו כבוד כשחטא בדבר נבות.

כז. מה שלמדנו שהיה לאליהו אורך ימים נפלא, ולזה אמר 'קח נפשי, כי לא טוב אנכי מאבותי', ומזה נתישרנו להאמין שפנחס הוא אליהו, ושאליהו לא מת.

כח. להודיע עוצם ענינו של הר סיני שהוא מקום מוכן לנבואה, ולכן כאשר הגיע אליהו אל המערה שם בא אליו דבר ה' בזה האופן הנפלא.

כט. להודיע שהקב"ה נותן את הנבואה לנביא לתועלת העם שהוא שרוי בו, וכאשר הנביא משתמש בכך למטרה אחרת – לא יסכים ה' שימשיך להיות נביא לעם, ולכן כאשר ראה ה' שאליהו מבקש רע לישראל, הראה לו נבואה מיוחדת כדי שיבין שאין השם יתברך חפץ בהבאת הרעות, וראה במראה הנבואה הרוח והרעש והאש – ולא היה בהם ה', ואחר זה הראה לו כבודו. אז שאל לו שנית מה לך פה אליהו, וידמה שמרוב כעס אליהו על חטאת ישראל לא התחכם לעמוד על הכוונה האלקית בזה המראה שהראה לו השם יתברך, ולכן השיב שנית לה' כמו התשובה הראשונה. וכאשר ראה ה' שהוא משתמש בנבואתו להביא רע על ישראל, בהפך מכוונת ה', אז הודיעו שימשח את אלישע לנביא תחתיו, עם שכבר הודיעו עם זה איך ינקום ה' נקמתו מישראל בעזבם את בריתו, על ידי חזאל ויהוא ואלישע.

ל. להודיע כי רוב החשק בבקשת השלמות והחכמה מביא את האדם אל השלמות, הלא תראה כי אלישע מפני חוזק חשקו אל השלמות האנושי בא אל זאת המעלה הנפלאה הנזכרת בזה הספור, וכבר יגלה עוצם חשקו לזה שהוא הניח בית אביו, שהוא עשיר מאד, תכף שהשליך אליהו אדרתו עליו, ועזב אביו ואמו לתכלית זו של קניית השלמות, והשתדל להיות משרת את אליהו, למען ילמד תמיד ממנו. ומרוב שמחתו בזה זבח את צמד הבקר, ובשל הבשר בכלי הבקר, ונתן לעם לאכול. והיה בכך רמז גם לכך שהוא נפרד מכל וכל מאלו העסקים הגשמיים, ומעתה תהיה כל השתדלותו בבקשת החכמה והשלמות, ולכן לא רצה שישארו בעולם הדברים אשר היה חורש בהם.

לא. להודיע שאין ראוי לאדם שיפרד מבית אביו ואמו ללא ידיעתם, כדי שלא יכאיב לבם כשלא ידעו איפה הוא, ולכן תמצא שעם רוב החשק שהיה לאלישע ללכת אחרי אליהו, הנה התעורר ללכת לאביו ולאמו לנשק אותם ולהודיעם שהוא נפרד מהם.

 

"וְדִבַּרְתִּי עַל הַנְּבִיאִים, וְאָנֹכִי חָזוֹן הִרְבֵּיתִי, וּבְיַד הַנְּבִיאִים אֲדַמֶּה" (הושע יב יא)