תועליות הרלב"ג, ספר שופטים (9)

ה. להודיע שראוי לאדם שיעשה עניניו בחכמה ובהתישבות, כדי שלא יתחרט אחר כך, הלא תראה, כי יפתח מהר לנדור נדר לה' ללא התישבות, והתחרט לבסוף, כי היה ראוי שיתישב תחלה לומר שאם היה שתצא בתו מדלתי ביתו לקראתו, שיקדיש לה' דבר אחר, ולא ימנע ממנה פרי בטן.

ו. להודיע שראוי למי שמבקש דבר טוב מה', שידור לו נדר כל שהוא, כדי לפרסם בלב האנשים כי כל הטובות באות מעם ה', ולכן הזכיר הכתוב שנדר יפתח נדר לה' אם יתן בני עמון בידו.

ז. ללמדנו, שמי שנדר לה' – יחוייב לקיים את נדרו אף על פי שיקשה לו הדבר מאד, הלא תראה כי יפתח בעבור שפצה פיו לה', הוכרח לקיים את נדרו אף על פי שהיה הדבר לו בתכלית הקושי [ואמנם היה יכול להשאל על נדרו אצל חכם, שיבטל את נדרו, אך אותו דור כבר עזבו את התורה ימים רבים, ולא זכרו שיש דרך להתיר נדרים. או שחשב יפתח שיש בקיום הנדר פרסום הנס שעשה לו ה', וחשב שאין זה ראוי להתחרט על נדר כזה].

ח. להודיע שאין ראוי לאדם שיקנא לחברו בראותו שנעשתה על ידו פעולה טובה, כשלא קרא לו לעשות יחד עמו את הדבר הטוב ההוא כדי שיהיה נקרא גם על שמו, הלא תראה כי בני אפרים היו מקנאים על יפתח כשלא קרא להם ללכת עמו, וקרה להם מפני זה מהרע מה שקרה.

ט. להודיע שאין ראוי לאדם שיהיה כפוי טובה ויגמול רעה תחת טובה, הלא תראה כי בני אפרים – שהיה להם להכיר הטוב שבא להם על ידי יפתח ובני גלעד ולגמול להם חסד על זה – כשחשבו לגמול להם רע תחת טוב שעשה להם, נמשך להם מהרע הנפלא מה שסופר בזה הספור, עד שנפל מבני אפרים מ"ב אלף.

י. להודיע שאין ראוי לבעלי היכולת לגנות את החלושים, הלא תראה כי בני אפרים היו קורין לאנשי גלעד 'פליטי אפרים', דרך בזיון, והאבן שמאסו היתה לראש פנה וקעקעה את בנינם החזק.

יא. להודיע שראוי שתלך האשה אחר בעלה, ולא ימנענה מזה גדלות בית אביה, לכן הזכיר הכתוב את ענינו של אבצן עם היותו גדול בחשיבותו, מכל מקום בנותיו הלכו אחרי בעליהן, ולכן כתב 'ושלשים בנות שלח החוצה'.

יב.  להודיע עוצם ההשגחה האלהית בענין שמשון, בעבור ישראל, כי מפני שהיה גלוי וידוע לה' שסופו ללקות בדבר הנשים, התחכם למנעו מזה כפי היכולת, ולכן היה נזיר אלהים מן הבטן, ונמנעה ממנו התגלחת, להוסיף לו כח, באופן שתושלם לו ההצלה מצד הגבורה, אם לא יוכל לכבוש יצרו מבנות הפלשתים, והוזהרה אמו שתנהג מקצת דיני הנזירות בעודה הרה ממנו לזאת הסבה, ומן הנראה שזאת ההשגחה היתה עוד מצד תפלת הנביא יעקב אבינו, שאמר 'לישועתך קויתי ה", וזה שכשראה הרע הראוי לבא לשמשון לסוף הענין מפאת הנשים, אמר שהוא מקוה שהשם יתברך יושיעהו מזה על דרך ההשגחה.

יג. להודיע שבדברים המיישרים לתכלית ראוי לחקור מה שאפשר כדי שיגיע מהם התכלית הדרוש, ולכן סיפר שלא סמך מנוח על דברי אשתו בלבד, אלא בקש מאת השם יתברך שישוב לו איש האלהים אשר שלח כדי שתושלם לו הידיעה מה יהיה משפט הנער ומעשהו, וכדי לדעת מי הוא זה האיש אם הוא ראוי לסמוך עליו:

יד. להודיע ולפרסם ענין המופתים אשר יעשה ה' על ידי נביאיו, כי באמונתם יתקיימו יסודות התורה, ולכן הזכיר את המופת שנעשה בפני מנוח ואשתו, בעליות המלאך בלהב המזבח, ומופת שמשון שהמיס את אסוריו מעל ידיו, ובקע המכתש אשר בלחי ויצאו ממנו מים להציל שמשון מהצמא החזק שהיה לו.

טו. להודיע שכבר תקשה מאד השגת המלאך, ולכן חשב מנוח שימות כשהשיגו מלאך השם, וכן אמר דבר זה גדעון, ובאמת הדבר כן, כי כשהשיג שכל האדם את המציאות הרוחנית, ידמה שיחוייב שידבק בו, וישאר הגוף מת, אם לא ילוה לו עזר אלהי מיוחד להשאירו חי.