תפילת שחרית, פסוקי דזמרה (יח)

פסוקי דזמרה

(כאן ראה דוד בנבואה את הגאולה העתידה ובנין ירושלים, ואמר:) אתם כולכם הַלְלוּ יָהּ, כִּי טוֹב זַמְּרָה – לזמר לפני אֱלֹהֵינוּ (-המשגיח עלינו), כִּי נָעִים ואף נָאוָה (-נאה) עכשיו לומר לפניו תְהִלָּה.

(כי הלא לעתיד-) בּוֹנֵה את יְרוּשָׁלַיִם – ה', ואת נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל המושלכים בכל קצוות העולם יְכַנֵּס ויקבץ לתוכה.

כי ה' הוא הָרֹפֵא לִשְׁבוּרֵי לֵב (-לישראל שלבם נשבר בגלות), וּמְחַבֵּשׁ ומרפא לְעַצְּבוֹתָם – לצערם ויגונם.

(וביכלתו לכנס ולקבץ את נדחי ישראל המפוזרים אחד אחד בכל קצוי העולם, כי הרי הוא-) מוֹנֶה ויודע מִסְפָּר לַכּוֹכָבִים המרובים המפוזרים בגלגל (-על אף שמספרם רב ועצום), לְכֻלָּם שֵׁמוֹת נפרדים יִקְרָא (-כי כל כוכב וכוכב יש לו שם כפי התפקיד אשר בעבורו נברא) –

שכן גָּדוֹל הוא ה' אֲדוֹנֵינוּ וְרַב כֹּחַ (-ולכן ביכלתו לדעת מספר הכוכבים הרבים ולתת לכל אחד שֵׁם ותפקיד מיוחד), לִתְבוּנָתוֹ – לדברים שיש לו תבונה בהם אֵין מִסְפָּר.