תפילת שחרית, שמונה עשרה (פב)

שמונה עשרה

יִהְיוּ (-יתקבלו) נא לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן (-ומחשבות) לִבִּי לְפָנֶיךָ ה' צוּרִי – מחסי החזק כצור וסלע, וְגוֹאֲלִי – הגואל אותי מצרותי.

אֱלֹהַי! נְצֹר (-שמור) נא את לְשׁוֹנִי מֵלדבר רָע וּשְׂפָתַי מִדַּבֵּר דברי מִרְמָה ושקר, וְלִמְקַלְלַי (-לא רק שפי ישתוק מלהשיב להם אלא גם-) נַפְשִׁי תִדֹּם (-תשקוט) ולא תתפעל מקללתם, וְנַפְשִׁי כֶּמו עָפָר שהכל דורכים עליו, כן לַכֹּל הבריות תִּהְיֶה בשפלות ובענוה. פְּתַח את לִבִּי בְּהבנת דברי תוֹרָתֶךָ, וְאַחֲרֵי מִצְוֹתֶיךָ תִּרְדֹּף נַפְשִׁי לעשותם, וְכָל הַקָּמִים (-השונאים) וְהַחוֹשְׁבִים עָלַי לְרָעָה מְהֵרָה הָפֵר ובטל את עֲצָתָם וְקַלְקֵל את מַחֲשַׁבְתָּם.

עֲשֵׂה נא את כל בקשותי לְמַעַן שְׁמֶךָ המחולל עתה בגוים, עֲשֵׂה נא לְמַעַן יְמִינֶךָ – שעתה כביכול היא מושבת לאחור כנאמר (איכה ב, ג): "השיב אחור ימינו", עֲשֵׂה לְמַעַן תּוֹרָתֶךָ – המושפלת עתה בבזיון, עֲשֵׂה לְמַעַן קְדֻשָּׁתֶךָ – המחוללת. לְמַעַן יֵחָלְצוּן (-ינצלו) יְדִידֶיךָ (-ישראל אהוביך) מכל הצרות הוֹשִׁיעָה נא להם בזרוע יְמִינְךָ וַעֲנֵנִי למלא בקשותי.

יִהְיוּ (-יתקבלו) נא לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן (-ומחשבות) לִבִּי לְפָנֶיךָ ה' צוּרִי – מחסי החזק כצור וסלע, וְגוֹאֲלִי – הגואל אותי מצרותי.

ה' העֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו בין המלאכים שהם מאש וממים (-ואין אחד מכבה את חבירו, לבוש), הוּא יַעֲשֶׂה וישפיע שָׁלוֹם גם עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן (-למלאכים המלוים אותו אומר כן, לבל יקטרגו עליו, מט"מ).

יְהִי נא הרָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁיִּבָּנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ – ונוכל להקריב שם כל הקרבנות, וְתֵן חֶלְקֵנוּ בְּין העוסקים תוֹרָתֶךָ. וְשָׁם בביהמ"ק נַעֲבָדְךָ עבודת הקרבנות בְּיִרְאָה כִּימֵי עוֹלָם וּכְשָׁנִים קַדְמוֹנִיוֹת – כימי משה רבינו ושלמה המלך שקבלת קרבנותיהם לרצון (מלאכי ג, ד במצודות ע"פ המדרש ויק"ר ז, ד), ותפלה במקום קרבן.

וְעָרְבָה (-ותנעם) לַיְהֹוָה מִנְחַת המנחה (-הקרבנות) שמקריבים לפניך אנשי יְהוּדָה וִירוּשָׁלָיִם כִּימֵי עוֹלָם וּכְשָׁנִים קַדְמוֹנִיוֹת – כימי משה רבינו ושלמה המלך שקבלת קרבנותיהם לרצון.