[תתקעו] מסכת בבא מציעא, חזרה, פרק ח, ז-ט. פרק ט, א-ב

פרק ח, משנה ז: המשכיר בית לחברו חייב בעשיית כל דבר שהוא מעשה אומן, כמו הדלת והמנעול, והשוכר עושה את הדברים שאינם מעשה אומן. הזבל שבחצר הבא מבהמות של אחרים שנכנסו לחצר, שייך לבעל הבית. הזבל הנעשה מהאפר היוצא מן התנור והכיריים, שייך לשוכר.

משנה ח: המשכיר בית לחברו וקובע לו מחיר ל'שנה', אם התעברה השנה אין השוכר צריך להוסיף לו כסף על חודש העיבור. ואם קבע לו מחיר ל'חודש', צריך להוסיף לו. אם אמר את שתי הלשונות, דעת רבן שמעון בן גמליאל ורבי יוסי שחולקים מספק [וחכמים אומרים, המוציא מחבירו עליו הראיה, וצריך השוכר לשלם את דמי חודש העיבור].

משנה ט: המראה לחבירו בית ואמר לו שישכיר לו 'בית כזה', ונפל הבית לאחר תחילת השכירות, חייב להעמיד לו בית אחר, אך אינו יכול לשנות את מידת הבית ולא את מספר החלונות שבו, אלא אם כן גם השוכר מסכים לכך.

פרק ט, משנה א: המקבל מחבירו שדה באריסות, ינהג בשדה כמנהג המדינה, כגון לקצור במגל, לעקור את התבואה או לחרוש אחרי הקצירה. וכשם שבעל הבית והאריס חולקים בתבואה ובפירות, כך חולקים בתבן, בקש ובזמורות. ושניהם נותנים את הקנים התומכים בענפים, ולכן שניהם חולקים בהם.

משנה ב: החוכר מחבירו שדה שיש בה מעלה מסוימת, כגון שיש בה מעיין להשקיה או שיש בה אילנות, שאין הטירחה בהם מרובה, ויבש המעיין או נקצץ האילן, אינו יכול להפחית את כמות התבואה שהתחייב לתת לבעל הבית. אבל אם אמר לו בפירוש שהוא חוכר את השדה הזו שיש בה מעיין או אילן, הרי גילה דעתו שעל דעת כן חכר ממנו, ורשאי עתה להפחית מדמי החכירה.