קכח. היתר לשון הרע לתועלת הוא כאשר יש צורך במידע על מנת להינצל מנזק.
קכט. מעביד השואל את העובד מדוע התרשל בעבודתו, והעובד יודע שאיש צוות אחר הוא זה שהתרשל ולא עשה את תפקידו, אם אכן השני עשה עוול ולא עבד כמחוייב (ואין לנשאל אפשרות אחרת להסיר את החשד מעליו), מותר לו לומר 'לא אני אשם במה שקרה', אף על פי שעל ידי זה יבין המעביד מי הוא העובד שנהג שלא כמחוייב. אבל אם לפי האמת השני לא עשה עוול, אלא שהמעביד חושב שהיה צריך לנהוג אחרת, אפשר לומר לשון כזאת רק אם לא יידע המעביד בבירור מי הוא האשם, וכגון שיש כמה עובדים, והחשד יכול ליפול על כל אחד מהם. (ויש מקום להקל אם המעביד עצמו מסופק האם אכן הראשון הוא האשם, ופונה אליו בלשון מסופקת 'האם זה אתה?', להשיב בשלילה).
קל. בכל מקרה, ראוי לבעל נפש להשתמט מלענות תשובה כזאת, גם במקרים שמעיקר הדין מותר.
