א. בתחילת ליל י"ד ניסן בודקים את החמץ לאור הנר, ובדיקה זו צריכה להיעשות בחורים ובסדקים, בכל המקומות שמכניסים בהם חמץ במשך השנה. (שו"ע ומשנ"ב סי' תל"א).
ב. מן התורה די בכך שיבטל האדם את חמצו, או שיחפש ויבער את חמצו, אמנם חכמים תיקנו שיעשו את שני הדברים. והטעם שלא סמכו על הבדיקה והביעור לבדם, מחשש שלא יבדוק יפה, וישאר חמץ ברשותו. והטעם שלא סמכו על הביטול לבדו, מחשש שאדם שיש לו חמץ רב לא יתכוון באמת לבטלו. ועוד, שאם ישאר חמץ ברשותו, אף שהוא מבוטל, יש חשש שיראנו בפסח ויבוא לאוכלו. (שם)
