א. בערב פסח מתענים הבכורות, בין בכור מאב ובין בכור מאם, זכר לנס שהיה להם במכת בכורות שניצלו בכורי ישראל. ילד קטן בכור – אביו מתענה עבורו. ואם האב עצמו גם כן בכור וצריך להתענות עבור עצמו, האם מתענה עבור הבן. (שו"ע ומשנ"ב סי' ת"ע). ויש אומרים שאין האם צריכה להתענות, ותענית האב מועילה עבור שניהם. (עי' בכה"ח שם)
ב. אם הבכור חש בראשו או בעיניו, אין צריך להתענות. וכן אם התענית קשה לו, ואחרי התענית יכול לאכול רק דברים קלים ובשיעור מועט מאד, ומסתבר שלא יוכל לקיים אכילת מצה ומרור ושתיית ארבע כוסות כתיקונם, מוטב שלא להתענות. ומכל מקום עדיף שיאכל רק מיני מזונות. (משנ"ב שם)
