א לֹ֤א לָ֥נוּ יְיָ֗ לֹ֫א לָ֥נוּ כִּֽי־לְ֭שִׁמְךָ תֵּ֣ן כָּב֑וֹד עַל־חַ֝סְדְּךָ֗ עַל־אֲמִתֶּֽךָ׃ ב לָ֭מָּה יֹֽאמְר֣וּ הַגּוֹיִ֑ם אַיֵּה־נָ֗֝א אֱלֹֽהֵיהֶֽם׃ ג וֵֽאלֹהֵ֥ינוּ בַשָּׁמָ֑יִם כֹּ֖ל אֲשֶׁר־חָפֵ֣ץ עָשָֽׂה׃ ד עֲֽ֭צַבֵּיהֶם כֶּ֣סֶף וְזָהָ֑ב מַֽ֝עֲשֵׂ֗ה יְדֵ֣י אָדָֽם׃ ה פֶּֽה־לָ֭הֶם וְלֹ֣א יְדַבֵּ֑רוּ עֵינַ֥יִם לָ֝הֶ֗ם וְלֹ֣א יִרְאֽוּ׃ ו אָזְנַ֣יִם לָ֭הֶם וְלֹ֣א יִשְׁמָ֑עוּ אַ֥ף לָ֝הֶ֗ם וְלֹ֣א יְרִיחֽוּן׃ ז יְדֵיהֶ֤ם ׀ וְלֹ֬א יְמִישׁ֗וּן רַ֭גְלֵיהֶם וְלֹ֣א יְהַלֵּ֑כוּ לֹֽא־יֶ֝הְגּ֗וּ בִּגְרוֹנָֽם׃ ח כְּ֭מוֹהֶם יִֽהְי֣וּ עֹֽשֵׂיהֶ֑ם כֹּ֖ל אֲשֶׁר־בֹּטֵ֣חַ בָּהֶֽם׃ ט יִ֭שְׂרָאֵל בְּטַ֣ח בַּֽיְיָ֑ עֶזְרָ֖ם וּמָֽגִנָּ֣ם הֽוּא׃ י בֵּ֣ית אַֽ֭הֲרֹן בִּטְח֣וּ בַֽיְיָ֑ עֶזְרָ֖ם וּמָֽגִנָּ֣ם הֽוּא׃ יא יִרְאֵ֣י יְ֭יָ בִּטְח֣וּ בַֽיְיָ֑ עֶזְרָ֖ם וּמָֽגִנָּ֣ם הֽוּא׃ יב יְיָ֮ זְכָרָ֪נוּ יְבָ֫רֵ֥ךְ יְ֭בָרֵךְ אֶת־בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֑ל יְ֝בָרֵ֗ךְ אֶת־בֵּ֥ית אַֽהֲרֹֽן׃ יג יְ֭בָרֵךְ יִרְאֵ֣י יְיָ֑ הַ֝קְּטַנִּ֗ים עִם־הַגְּדֹלִֽים׃ יד יֹסֵ֣ף יְיָ֣ עֲלֵיכֶ֑ם עֲ֝לֵיכֶ֗ם וְעַל־בְּנֵיכֶֽם׃ טו בְּרוּכִ֣ים אַ֭תֶּם לַֽיְיָ֑ עֹ֝שֵׂ֗ה שָׁמַ֥יִם וָאָֽרֶץ׃ טז הַשָּׁמַ֣יִם שָׁ֭מַיִם לַֽיְיָ֑ וְ֝הָאָ֗רֶץ נָתַ֥ן לִבְנֵֽי־אָדָֽם׃ יז לֹ֣א הַ֭מֵּתִים יְהַֽלְלוּ־יָ֑הּ וְ֝לֹ֗א כָּל־יֹֽרְדֵ֥י דוּמָֽה׃ יח וַֽאֲנַ֤חְנוּ ׀ נְבָ֘רֵ֤ךְ יָ֗הּ מֵֽעַתָּ֥ה וְעַד־עוֹלָ֗ם הַֽלְלוּ־יָֽהּ׃
֍ ֍ ֍
כעת אנו מבקשים מה', אף על פי שאיננו ראויים שתבוא הגאולה מצד זכותינו, שיביא את הגאולה למען שמו: לֹא לָנוּ ה', לֹא לָנוּ – לא בעבורינו תעשה את החסד הזה, כי אין זכותנו מספיקה לכך, כִּי לְשִׁמְךָ תֵּן כָּבוֹד – עשה זאת עבור שמך הגדול המחולל בין הגויים, עַל חַסְדְּךָ – עשה זאת כחסד עבור ישראל, לנקום את נקמתם מהגויים, עַל אֲמִתֶּךָ – עשה זאת כדי להודיע לגויים את אמיתות מציאותך בעולם. לָמָּה יֹאמְרוּ הַגּוֹיִם, בראותם את דלותם ושפלותם של ישראל, אַיֵּה נָא [-היכן הוא] אֱלֹהֵיהֶם שעשה להם ניסים ונפלאות בשנים קדמוניות, שמא תם כוחו ואינו יכול להושיעם כבראשונה, וזהו בהיפך מהאמת שאנו מאמינים בה, וֵאלֹהֵינוּ בַשָּׁמָיִם, כֹּל אֲשֶׁר חָפֵץ עָשָׂה, והפוקד על צבא השמים בודאי יכול לפקוד על מלכי האדמה, מה שאין כן העבודה זרה של הגויים, עֲצַבֵּיהֶם – הפסלים שלהם נעשים מכֶּסֶף וְזָהָב, ואינם אלא מַעֲשֵׂה יְדֵי אָדָם, ויש לתמוה על הגויים הללו, כי אף לפי דעתם שעל ידי פסלים אלו הם ממשיכים לעצמם שפע מהשרים העליונים, אך לשם מה הם עושים להם את האברים כצורת אברי האדם, והרי הם מודים שאין להם כל שימוש בהם, פֶּה לָהֶם וְלֹא יְדַבֵּרוּ, עֵינַיִם לָהֶם וְלֹא יִרְאוּ, אָזְנַיִם לָהֶם וְלֹא יִשְׁמָעוּ, אַף לָהֶם וְלֹא יְרִיחוּן, יְדֵיהֶם וְלֹא יְמִישׁוּן, רַגְלֵיהֶם וְלֹא יְהַלֵּכוּ, לֹא יֶהְגּוּ בִּגְרוֹנָם, כְּמוֹהֶם – כמו אותם פסלים, שאינם אלא חומר דומם, כך יִהְיוּ עֹשֵׂיהֶם, וכך יהיה כֹּל אֲשֶׁר בֹּטֵחַ בָּהֶם. אבל יִשְׂרָאֵל, בְּטַח בַּה', עֶזְרָם וּמָגִנָּם הוּא. וכן בֵּית אַהֲרֹן בִּטְחוּ בַה', עֶזְרָם וּמָגִנָּם הוּא. יִרְאֵי ה' בִּטְחוּ בַה', עֶזְרָם וּמָגִנָּם הוּא.
ה' אשר זְכָרָנוּ בגלות מצרים, הוא שגם עתה יְבָרֵךְ אותנו, ומי הם המבורכים, יְבָרֵךְ אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל, שזהו כל עם ישראל הנמצא בגלות, יְבָרֵךְ אֶת בֵּית אַהֲרֹן, שהם הלויים והכהנים המקודשים לה', יְבָרֵךְ את יִרְאֵי ה', שהם הצדיקים שבכל דור ודור, יברך גם את הַקְּטַנִּים, הגם שאין להם זכויות עצמיות מצד עצמם, כיון שהם מצטרפים יחד עִם הַגְּדֹלִים. ואף על פי שישראל מתמעטים והולכים בזמן הגלות, אין לכם לדאוג, כי יֹסֵף ה' עֲלֵיכֶם, עֲלֵיכֶם וְעַל בְּנֵיכֶם, עד שתהיו לעם רב ועצום. והנה אומות העולם מבקשים את קבלת השפע דרך השרים הממונים עליהם, אבל אתם אינכם כן, אלא בְּרוּכִים אַתֶּם לַה' – מקבלים אתם את השפע ישירות מיד ה', שהוא העֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ. ואל תדמו בנפשכם כי מאחר ומערכת הטבע והמזלות מתנגדת לישראל, הרי מחמת כן מתעכבת הגאולה השלימה, אין הדבר כן, שהרי הַשָּׁמַיִם, ובכללם הכוכבים והמזלות וכל שרי מעלה, שָׁמַיִם לַה', ובידו לשדד את כל המערכות כרצונו, ויכול הוא לבטל את כל הסיבות הטבעיות ולגאול את ישראל, ואם תחששו מהגויים המושלים בארץ, והם ימנעו מכם את היציאה לחירות, אף דבר זה אינו נכון, שהרי וְהָאָרֶץ נָתַן לִבְנֵי אָדָם – ה' הוא הנותן את הארץ לבני אדם, ויתננה למי שירצה, והרי לֹא הַמֵּתִים יְהַלְלוּ יָהּ – הגויים, הנחשבים כמתים אפילו בחייהם, אינם מהללים את ה' על כך שנתן להם את הארץ, וְלֹא כָּל יֹרְדֵי דוּמָה – כל הגויים היורדים אל הקבר, ואין נפשם מתקיימת לנצח. וַאֲנַחְנוּ נְבָרֵךְ יָהּ, כי אנו מכירים את גודל נפלאותיו, מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם – אפילו אם נצטרך להמתין זמן רב עד שתהיה הגאולה השלמה, הַלְלוּיָהּ.