הקדמה (א)
הקדמת הרמב"ם למשנה תורה
"אז לא אבוש בהביטי אל כל מצוותיך"
כל המצות שניתנו לו למשה בסיני, בפירושן ניתנו [-נאמרו לו כשהן מבוארות], שנאמר 'ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצוה', 'תורה' האמורה בפסוק, זו תורה שבכתב. 'והמצוה' האמורה בפסוק, זו פירושה של התורה, וצונו ה' לעשות את 'התורה', והיינו המצוות הכתובות בתורה שבכתב, על פי 'המצוה', והיינו על פי הביאור שנאמר למשה מסיני, ומצוה זו היא הנקראת 'תורה שבעל פה'.
כל התורה שבכתב, כתבה משה רבינו קודם שימות, בכתב ידו, וכתב שלשה עשר ספרי תורה, ונתן ספר תורה לכל שבט ושבט, וספר אחד נתנהו בארון הברית לְעֵד, שנאמר 'לקוח את ספר התורה הזה ושמתם אותו מצד ארון ברית ה' אלקיכם והיה שם בך לעד' וגו'. ו'המצוה', שהיא פירוש התורה כפי שנמסר לו בהר סיני, לא כתבה משה רבינו, אלא צוה בה בעל פה לזקנים, וליהושע בן נון, ולשאר כל ישראל. שנאמר 'את כל הדבר אשר אנכי מצוה אתכם אותו תשמרו לעשות' וגו'. ומפני זה נקראת 'תורה שבעל פה'.
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
