במין האנושי
ד. ואולם, כפי התחלף זמנו, כך ראוי שיתחלף מצבו ושאר מקריו. כי כל זמן ההשתדלות, הנה צריך שיהיה בתכונה אחת, שיוכלו לימצא בו כל הענינים המצטרכים לו לפי ענין ההשתדלות הזה, פירוש, כי הנה מוכרח שתימצא לו המלחמה שזכרנו בין השכל והחומר, ולא יהיה לו דבר שיעכב את החומר מלשלוט ולעשות את שלו, כפי השיעור הראוי לו, ולא דבר שיעכב את השכל מלשלוט ולעשות את שלו. וכן לא יהיה דבר שיגרום לחומר להתחזק יותר מן הראוי, וגם לא יגרום לשכל להתחזק יותר מן הראוי, כי אף על פי שמצד אחד היה נראה זה יותר טוב, הנה לפי הכוונה האמיתית והענין הנרצה באדם, שהוא קניית השלמות בהשתדלותו, איננו טוב. ובזמן קיבול השכר הנה ראוי לו שיהיה במצב הפכי לזה, כי הנה, כל מה שיהיה החומר שולט באותו זמן, הנה לא היה אלא מחשיך ומעכב על הנשמה שלא תתדבק בבורא יתברך שמו, ועל כן הנה ראוי הוא שלא תשלוט אז אלא הנשמה, והחומר יהיה נמשך אחריה לגמרי באופן שלא יעכב על ידה כלל.
ואמנם על כן נבראו שני העולמות, עולם הזה ועולם הבא. עולם הזה – המקום והחוקים הטבעיים שלו, הם מה שראוי לאדם כל זמן ההשתדלות. העולם הבא – המקום והחוקים שלו, הם מה שראוי לו בזמן קיבול השכר.
