חלק רביעי: בעבודת בוראינו
פרק חמישי: בענין התפילה
ג. והנה היה מחסדו יתברך לתת לאדם מקום שיתקרב לו יתברך, אף על פי שכפי מצבו הטבעי נמצא רחוק מן האור ומשוקע בחושך, והיינו שנתן לו רשות שיעמוד לפניו ויקרא בשמו, ואז יתעלה מן השפלות אשר לו בחוקו לפי שעה, וימצא מקורב לפניו ומשליך עליו יהבו, כמו שזכרנו.
והנה, זה חומר התפילה, שאסור להפסיק בה כלל, מפני היות בה האדם בקורבה גדולה אליו יתברך, וכן סודר בה ההיפטרות בסופה, שילך לאחוריו שלש פסיעות, והוא שיבת האדם אל מצבו התמידי, כמו שמצטרך לו בשאר כל זמנו.
