חלק רביעי: בעבודת בוראינו
פרק רביעי: בקריאת שמע ובתפילה
ט. אחר כך מקבל עליו עול מצוות ב'והיה אם שמוע', ואחר כך מזכיר יציאת מצרים בפרשת ציצית, והיינו, כי הנה יציאת מצרים היה תיקון גדול שנתקנו בו ישראל, ונשאר הדבר לנצח. והיינו, כי מאחר חטאו של אדם הראשון נשאר האנושיות כולו מקולקל, כמו שזכרנו בחלק ראשון, והיה הרע מתגבר בכולו, עד שלא היה נמצא מקום לטוב שיתחזק כלל, ואף על פי שנברר אברהם אבינו עליו השלום להיות הוא וזרעו לה' נבדלים מכל האומות, הנה עדיין לא היה להם מקום שיוכלו להתחזק ולהתכונן בבחינת אומה שלימה, ולזכות לעטרות הראויות להם, מפני הרע שהיה מחשיך עליהם, והזוהמה הראשונה שלא יצאה מהם עדיין. ועל כן הוצרך שיגלו למצרים וישתעבדו שם, ובאותו השעבוד הגדול יצורפו כזהב בתוך הכור, ויטהרו. והנה, כשהגיע הזמן הראוי, חיזק האדון ברוך הוא את השפעתו והארתו על ישראל, וכפה את הרע לפניהם, והבדיל אותם ממנו, ורומם אותם מן השפלות שהיו בו, והעלם אליו, ונמצאו גאולים מן הרע גאולת עולם, ומשם והלאה הוקמו לאומה שלימה, דבוקה בו יתברך ומתעטרת בו.
והנה, זה תיקון שנתקנו בו לעולמים, כמו שזכרנו, וכל הטובות שהגיעו ושמגיעות לנו כולן תלויות בו, ועל כן נצטוינו לזכור אותו תמיד ולהזכירו בפינו, שעל ידי זה מתחזק התיקון ההוא עלינו, ומתאמץ האור בנו, ומתמיד בנו התועלת הנמשך מן התיקון ההוא.
