חלק רביעי: בעבודת בוראינו
פרק שני: בתלמוד תורה
ו. והתנאי השני הוא תיקון המעשה, כי הנה מי שירצה להמשיך השפעה – ראוי שיהיה הוא הגון ומוכן להמשיכה. אכן, אם הוא מטמא את עצמו באשמות ופשעים, ומרחיק עצמו מבוראו, וזונה מאחריו אחרי כוחות הטומאה והרע, ודאי שייאמר בו "ולרשע אמר אלוקים מה לך לספר חוקי" וכו'. וכן אמרו חז"ל, 'כל המלמד לתלמיד שאינו הגון, כאילו זורק אבן למרקוליס', והנה איש כזה, ודאי שתורתו לא תמשיך מן ההשפעה שזכרנו שום מדרגה כלל.
ואף על פי כן, רז גדול גילו לנו חז"ל, שאילו לא היו הרשעים עוזבים את תלמוד התורה, סוף שהיו חוזרים למוטב, כי אף על פי שאין בכחם להמשיך שום המשך מלפניו יתברך, כמו שזכרנו, כבר דברי התורה בעצמם מקודשים ועומדים מצד עצמם, עד שבהתמיד העסק בהם יגיע מהם פעם אחר פעם קצת התעוררות, וכמו דמות הארה קטנה שבקטנות אל העוסק בם, שסוף סוף תגבר עליו ותחזירהו למוטב, והוא מה שאמרו חז"ל 'הלואי אותי עזבו ותורתי שמרו, שהמאור שבה מחזירן למוטב'. ואמנם פשוט הוא שאין הדברים אמורים במי שיתעסק בה דרך שחוק והיתול, או לגלות בה פנים שלא כהלכה, אלא שיתעסק בה לפחות כמו שמתעסק בשאר החכמות.
