יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד
יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

ליקוטי חפץ חיים (לה)

שם עולם  /  חלק ב' פרק ו'

יש בני אדם שהיו רגילים לעסוק בתורה שעות רבות ביום, ולאחר זמן ומחמת טירדות שונות אינם יכולים ללמוד זמן רב, ויש ביניהם כאלו שבאותם זמנים אינם קובעים עיתים לתורה כלל, אלא מקוים שיבוא זמן שיוכלו להתפנות מטרדותיהם ולחזור ללימוד התורה שעות רבות, ובינתיים אינם לומדים כלל.

אמנם אין הנהגה זו נכונה כלל, ראשית, מנין לו שיבוא זמן שיוכל לעסוק בתורה זמן רב ביום. ועוד, הרי זה דומה לאדם העומד להתעלף ומבקש אחר מים קרים מרובים לצנן את גופו, וכשמביאים לו מעט מים קרים להצילו אינו רוצה בהם, אלא מתעקש להמתין עד שיביאו לו מים רבים, שבודאי לשוטה יחשב. ואף כאן, אם אין האדם יכול לעסוק בתורה שעות רבות, לכל הפחות יקבע לעצמו זמנים קצרים לצורך כך, ולא יסתובב בטל מן התורה לגמרי.

 

"וְהָאֱמֶת בִּלְתִּי שׁוּם סָפֵק כְּלָל, שֶׁאִם הָיָה הָעוֹלָם כּוּלוֹ מִקָּצֶה עַד קָצֵהוּ פָּנוּי חַס וְשָׁלוֹם אַף רֶגַע אֶחָד מַמָּשׁ מֵהָעֵסֶק וְהִתְבּוֹנְנוּת שֶׁלָּנוּ בַּתּוֹרָה, כְּרֶגַע הָיוּ נֶחְרָבִים כָּל הָעוֹלָמוֹת, עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים, וְהָיוּ לְאֶפֶס וָתֹהוּ חַס וְשָׁלוֹם". (נפש החיים)