שם עולם / פרק י
בכל יום אנו מתפללים לה' 'והאר עיננו בתורתך', והיינו שנלמד את כל דברי התורה, ונזכור אותם לעתיד לבא, כדי שלא תשיגנו בושה וכלימה כשיאמרו לנו 'עמוד וערוך מקרא שקרית, משנה ששנית'. כי צריך האדם לדעת שהבזיון שמגיע לאדם שאינו יודע להשיב לעתיד לבא אינו בזיון ליום אחד, ולא לחודש אחד, אלא הבזיון הוא לעולם ועד אין סוף, כי בכל פעם שילמדו בישיבה של מעלה את אותן מסכתות ואותם ענינים שלא למד אותם בעולם הזה, יהיה לו בזיון גדול, ובעד שום הון שבעולם לא יוכל להשלים את מה שלא למד בעולם הזה, ולכן אנו מבקשים אחר כך 'שלא נבוש ולא נכלם לעולם ועד'.
