יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד
יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

ליקוטי חפץ חיים (פה)

שם עולם  / פרק כא

[המשך ביאור היתרונות שיש לאדם הלומד בחבורה, ולא ביחידות]: ד. על ידי הלימוד בחבורה מתקדש שם שמים יותר, כמו שאמרו חז"ל, אינו דומה מרובים העושים את המצוה למועטים העושים את המצוה, ואם כן בודאי כדאי וראוי לאדם לקיים את המצוות בציבור, שעל ידי זה כח וזכות המצוה גדולים יותר. בא וראה כמה גדול כח לימוד תורה בציבור, שאמרו חז"ל שמידת הדין שואלת את הקב"ה מדוע הוא נושא פנים לישראל, ואחת התשובות שמשיב הקב"ה היא 'איך לא אשא פנים לישראל, שהם מלמדים את התורה, ויושבים אגודות אגודות ועוסקים בתורה', והכוונה בזה, שכמו שהם עושים יותר מחיובם, ואינם לומדים רק בינם לבין עצמם אלא לומדים באגודה גדולה, כך אני נוהג עמהם יותר מהראוי, ונושא להם פנים.

עוד אמרו חז"ל, שבסוף כל הדורות לא יזכו להגאל אלא בזכות שלומדים תורה בחבורה, שכך אמרו בתנא דבי אליהו "אין ישראל נגאלין לא מתוך הצער, ולא מתוך השעבוד, לא מתוך הטילטול ולא מתוך הטירוף, לא מתוך הדחק ולא מתוך שאין להם מזונות, אלא מתוך עשרה בני אדם שהן יושבים זה אצל זה, ויהיה כל אחד מהם קורא ושונה עם חבירו, וקולם נשמע".

ואחרי כל הדברים הנשגבים הללו שנאמרו בענין לימוד תורה בחבורה, ראוי לכל אדם להתאמץ בזה, ולזרז גם אחרים שלא יפרשו מן החבורה, ויהיה שם שמים מתאהב על ידו, ואשריו בעולם הזה ובעולם הבא.

 

"וְהָאֱמֶת בִּלְתִּי שׁוּם סָפֵק כְּלָל, שֶׁאִם הָיָה הָעוֹלָם כּוּלוֹ מִקָּצֶה עַד קָצֵהוּ פָּנוּי חַס וְשָׁלוֹם אַף רֶגַע אֶחָד מַמָּשׁ מֵהָעֵסֶק וְהִתְבּוֹנְנוּת שֶׁלָּנוּ בַּתּוֹרָה, כְּרֶגַע הָיוּ נֶחְרָבִים כָּל הָעוֹלָמוֹת, עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים, וְהָיוּ לְאֶפֶס וָתֹהוּ חַס וְשָׁלוֹם". (נפש החיים)