משנה טו: אַרְבַּע מִדּוֹת בְּיוֹשְׁבִים לְפְנֵי חֲכָמִים. סְפוֹג, וּמַשְׁפֵּךְ, מְשַׁמֶּרֶת, וְנָפָה. סְפוֹג, שֶׁהוּא סוֹפֵג אֶת הַכֹּל. מַשְׁפֵּךְ, שֶׁמַּכְנִיס בָּזוֹ וּמוֹצִיא בָזוֹ. מְשַׁמֶּרֶת, שֶׁמּוֹצִיאָה אֶת הַיַּיִן וְקוֹלֶטֶת אֶת הַשְּׁמָרִים. וְנָפָה, שֶׁמּוֹצִיאָה אֶת הַקֶּמַח וְקוֹלֶטֶת אֶת הַסֹּלֶת:
משנה טו: אַרְבַּע מִדּוֹת בְּתלמידים היוֹשְׁבִים לְפְנֵי חֲכָמִים, בענין הסברא וההבנה (בשונה מהמידות שנימנו לעיל (משנה יב), שם מדובר לענין זכרון ושכחה): סְפוֹג, וּמַשְׁפֵּךְ, מְשַׁמֶּרֶת, וְנָפָה. ומבארת המשנה, סְפוֹג, הוא כינוי לתלמיד שֶׁהוּא סוֹפֵג אֶת הַכֹּל, גם את הדברים הנכונים, וגם את הדברים שאינם נכונים, ואינו מבחין ביניהם. מַשְׁפֵּךְ, שֶׁמַּכְנִיס בָּזוֹ וּמוֹצִיא בָזוֹ – ששומע את הדברים, ומאבדם מיד, ואינו יורד לעומק הסברות והבנתם. מְשַׁמֶּרֶת, שֶׁמּוֹצִיאָה אֶת הַיַּיִן וְקוֹלֶטֶת אֶת הַשְּׁמָרִים, כך הוא התלמיד שמוציא מדעתו את הדברים הנכונים, ומשאיר בדעתו רק את הטעויות. וְנָפָה, שֶׁמּוֹצִיאָה אֶת הַקֶּמַח, הפחות משובח, וְקוֹלֶטֶת רק אֶת הַסֹּלֶת המשובחת, כך תלמיד זה שומר בליבו רק את הסברות הנכונות, ומבטל את הסברות שאינן נכונות.
