שָׁנוּ חֲכָמִים בִּלְשׁוֹן הַמִּשְׁנָה, בָּרוּךְ שֶׁבָּחַר בָּהֶם וּבְמִשְׁנָתָם:
פרק ו, משנה א: רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה לִשְׁמָהּ, זוֹכֶה לִדְבָרִים הַרְבֵּה, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁכָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ כְּדַאי הוּא לוֹ, נִקְרָא רֵעַ, אָהוּב, אוֹהֵב אֶת הַמָּקוֹם, אוֹהֵב אֶת הַבְּרִיּוֹת, מְשַׂמֵּחַ אֶת הַמָּקוֹם, מְשַׂמֵּחַ אֶת הַבְּרִיּוֹת, וּמַלְבַּשְׁתּוֹ עֲנָוָה וְיִרְאָה, וּמַכְשַׁרְתּוֹ לִהְיוֹת צַדִּיק חָסִיד יָשָׁר וְנֶאֱמָן, וּמְרַחַקְתּוֹ מִן הַחֵטְא, וּמְקָרַבְתּוֹ לִידֵי זְכוּת, וְנֶהֱנִין מִמֶּנּוּ עֵצָה וְתוּשִׁיָּה בִּינָה וּגְבוּרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ח) לִי עֵצָה וְתוּשִׁיָּה אֲנִי בִינָה לִי גְבוּרָה, וְנוֹתֶנֶת לוֹ מַלְכוּת וּמֶמְשָׁלָה וְחִקּוּר דִּין, וּמְגַלִּין לוֹ רָזֵי תוֹרָה, וְנַעֲשֶׂה כְּמַעְיָן הַמִּתְגַּבֵּר וּכְנָהָר שֶׁאֵינוֹ פּוֹסֵק, וְהוֶֹה צָנוּע וְאֶרֶךְ רוּחַ, וּמוֹחֵל עַל עֶלְבּוֹנוֹ, וּמְגַדַּלְתּוֹ וּמְרוֹמַמְתּוֹ עַל כָּל הַמַּעֲשִׂים:
פרק ו: פרק זה אינו חלק מהמשנה של מסכת אבות, אלא הוא ליקוט של ברייתות מעניני מסכת אבות, ונהגו לצרף ברייתות אלו למסכת אבות, ולכן הקדימו ואמרו, שָׁנוּ חֲכָמִים ברייתות אלו בִּלְשׁוֹן הַמִּשְׁנָה, אך אין זו המשנה ממש (ולכן יובאו בה דברי האמוראים הראשונים, שלא היו בזמן חיבור המשנה), בָּרוּךְ שֶׁבָּחַר בָּהֶם וּבְמִשְׁנָתָם, שאף אלו הם דברי אלוקים חיים.
משנה א: רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה לִשְׁמָהּ – לשם קיום רצון ה', בהכירו שזה תכלית האדם ותכלית כל הבריאה, זוֹכֶה על ידי זה לִדְבָרִים הַרְבֵּה, כפי שיפורטו להלן, וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁכָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ כְּדַאי הוּא לוֹ – היה כדאי לברוא את כל העולם רק בשביל אדם אחד כזה, והדברים שזוכה להם הם שנִקְרָא רֵעַ, שראוי להתחבר אליו ולשמוע לעצותיו, אָהוּב על כל בני האדם מפני מידותיו הטובות, אוֹהֵב אֶת הַמָּקוֹם, שמקיים מצוות ה' מאהבה, אוֹהֵב אֶת הַבְּרִיּוֹת, מְשַׂמֵּחַ אֶת הַמָּקוֹם בשעה שמקיים מצוותיו כראוי, מְשַׂמֵּחַ אֶת הַבְּרִיּוֹת, וְהתורה מַלְבַּשְׁתּוֹ תמיד עֲנָוָה וְיִרְאָה, וּמַכְשַׁרְתּוֹ – מכשירה ומכינה אותו לִהְיוֹת צַדִּיק (לקיים חובותיו כלפי ה'), חָסִיד (לנהוג בחסידות עם בני האדם), יָשָׁר במידותיו, וְנֶאֱמָן במעשיו הטובים, שלא יתקפנו היצר ויגרום לו לחטוא. וּמְרַחַקְתּוֹ מִן הַחֵטְא – התורה מרחיקה אותו מלבא למקומות שיש בהם נסיון של חטא, וּמְקָרַבְתּוֹ לִידֵי זְכוּת – מקרבתו למקומות שיוכל ל עשות בהם מצוות, וְנֶהֱנִין מִמֶּנּוּ עֵצָה וְתוּשִׁיָּה, בִּינָה – דברי חכמה, וּגְבוּרָה – שרואים אותו מתגבר על הנסיונות הקיימים בעולם הזה, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ח) לגבי התורה 'לִי עֵצָה וְתוּשִׁיָּה, אֲנִי בִינָה לִי גְבוּרָה'. וְנוֹתֶנֶת לוֹ התורה הוד מַלְכוּת על פניו, וּמֶמְשָׁלָה – שיכול לצוות על אחרים, ומקיימים את דבריו, וְחִקּוּר דִּין – חכמה לחקור את הדין לאמתו, וּמְגַלִּין לוֹ מן השמים רָזֵי (-סודות) תוֹרָה, וְנַעֲשָׂה כְּמַעְיָן הַמִּתְגַּבֵּר וּכְנָהָר שֶׁאֵינוֹ פּוֹסֵק, וְאף על פי שיש בו את כל המעלות הללו, הוֶֹה צָנוּע וְאֶרֶךְ רוּחַ – הוא צנוע וסבלן, וּמוֹחֵל עַל עֶלְבּוֹנוֹ, וְהתורה מְגַדַּלְתּוֹ וּמְרוֹמַמְתּוֹ עַל כָּל הַמַּעֲשִׂים.
